ר' ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, מט(2) 441 (1995)
- בת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 46864-07-21 פלונית נ' אלמונית (נבו 07.11.2023) נקבע לעניין הנטל להוכחת השפעה בלתי הוגנת:
" עוד נקבע בעניין הנטלים, כי כאשר הנסיבות מצביעות על קיומה של תלות המצווה בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של המצווה, כי אז נטל הבאת הראיות מוטל על המבקש את קיומה של הצוואה. עם זאת, אף אם תקום החזקה, יש בה אך כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל מבקש הקיום, בעוד שנטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה, וזאת על פי מאזן ההסתברויות. "
- בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה נב(2) 813 (1998) שהובא גם לעיל, נקבעו מבחני עזר שנועדו לסייע לבחון האם מדובר בהשפעה בלתי הוגנת, בת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 42187-11-19 א.א.ג נ' י.א (נבו 26.06.2022) פורט לגבי המבחנים השונים: מבחן התלות והעצמאות; מבחן התלות והסיוע; מבחן קשרי המצווה עם אחרים; מבחן נסיבות עריכת הצוואה ומעורבות.
- המבחנים הללו אינם מצטברים, יש לעשות בהם שימוש בזהירות רבה והם אינם תלויים האחד בשני, הכול בהתאם לנסיבות המקרה (ע"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 1100/05 פלוני נ' פלונית (נבו 06.04.2009).
- בענייננו אין מחלוקת כי התובעת התגוררה דרך קבע עם המנוחה וטיפלה בה, המתנגדת עצמה מאשרת הדברים הללו. כמו כן, נראה כי התובעת אכן היא שטיפלה בעניינים המשפטיים הכללים של המשפחה ויתכן עד מאוד כי המנוחה סמכה עליה ועל שיקול דעתה.
- עם זאת, לא די בשני נתונים אלו כדי לקבוע השפעה בלתי הוגנת (ממילא הם לא נבחנו לעומק במסגרת ההליך), ויש להידרש לטענות הנוספות של המתנגדים.
- מאחר שהמתנגדים שוללים לחלוטין אפשרות שהמנוחה חתמה מרצונה על הצוואה הם זימנו לעדות את עורכי הדין כותבי ומאשרי הצוואה.
עדות עו"ד סני חורי
- לעורכי הדין הייתה היכרות מוקדמת עם התובעת, והיא אף עבדה עבור עו"ד כותאב (ר' עמ' 18 ש' 10-27, עמ' 53 ש' 15-20).
- לרוב טיפלו שני עורכי הדין בענייני המשפחה של התובעת (ר' עמ' 22 ש' 3-5). בשנים האחרונות עורכי הדין לא מטפלים בשום עניין הקשור לתובעת (ר' עמ' 35 ש' 13-26).
- צוואת המנוחה נעשתה לבקשת התובעת (ר' עמ' 49 ש' 1-22).
- עו"ד חורי ועו"ד חנא הכינו את הצוואה, בהתאם להוראות שקיבלו מהתובעת, כאשר הקשר בעניין זה היה מולה. עו"ד חורי לא זכר האם התקיימה פגישה פרונטאלית עם התובעת או שהקשר היה בטלפון (ר' עמ' 50 ש' 1-20).
- ההוראות ניתנו לעו"ד חורי ע"י התובעת, ועו"ד חנא הוא שהדפיס את הצוואה (ר' עמ' 50 ש' 23-35).
- הצוואה נערכה ע"פ הוראות המבקשת, כאשר לא היה קשר עם המנוחה (ר' עמ' 51 ש' 4-9).
- טרם החתימה על הצוואה, היא לא נשלחה לתובעת או למנוחה (ר' עמ' 51 ש' 10-13).
- הצוואה נחתמה בבית המנוחה שהתגוררה ב***** ולא ב****** כפי שכתוב בצוואה. עוה"ד חורי וחנא הלכו לשם (ר' עמ' 51 ש' 14-27).
- עו"ד חורי לא זכר האם התובעת הייתה נוכחת במעמד חתימת הצוואה (ר' עמ' 51 ש' 28-33, עמ' 63 ש' 26-28, עמ' 65 ש' 13-15), והוא אינו זוכר האם ביקש מהמנוחה להזדהות בפניו במועד עריכת הצוואה (ר' עמ' 53 ש' 4-14).
- עו"ד חורי העיד כי שאל את המנוחה מדוע היא רוצה להוריש את כל רכושה למבקשת והמנוחה הסבירה לו כי היא סומכת על התובעת שתדאג לכל המשפחה, והוא לא ידע שהיה אז איזשהו סכסוך במשפחה (ר' עמ' 58 ש' 3-23).
- המנוחה רצתה להעניק את כלל העיזבון לתובעת, מתוך אמונה שהיא לא תקפח את זכויות האחים שלה (המתנגדים) (ר' עמ' 60 ש' 6-7).
- הצוואה הייתה לפי מה שהתובעת אמרה לעורכי הדין חורי וחנא, ולא נעשו שינויים במועד חתימת הצוואה בבית המנוחה. הם הקריאו את הצוואה למנוחה, ושאלו את המנוחה האם היא בטוחה שרוצה להעניק הכל לתובעת, והמנוחה אמרה כן, משום שהיא תדאג לכולם (ר' עמ' 60 ש' 21-27, עמ' 73 ש' 17-21).
- הצוואה אינה מזויפת (ר' עמ' 61 ש' 22-25).
- עו"ד חורי הכיר את המנוחה לפני עריכת הצוואה, נפגש עמה, וטיפל בשבילה במספר עניינים (ר' עמ' 62 ש' 13-26).
- כשהמנוחה הייתה יוצרת קשר עם עו"ד חורי, זה היה בדרך כלל באמצעות התובעת (ר' עמ' 63 ש' 5-8, 13-14).
- בפגישה עצמה, המנוחה הייתה כשירה והבינה מה היא עושה, ונימקה מדוע היא מורישה בצורה הזאת (ר' עמ' 63 ש' 15-23). מבחינה קוגניטיבית, המנוחה דיברה והבינה במה מדובר (ר' עמ' 78 ש' 33-35).
- אף שהתובעת היא שהתקשרה לעו"ד חורי וסיפרה לו רצון המנוחה לערוך צוואה ומה תוכנה, בנסיבות העניין עו"ד חורי לא ראה בזה משהו חריג, וכאשר הלך לבית המנוחה להחתימה על הצוואה התכוון לוודא ולהסביר הדברים מול המנוחה (ר' עמ' 66, 67 ש' 1-7).
- המנוחה קראה את הצוואה והבינה על מה היא חותמת (ר' עמ' 68 ש' 2-5).
- כאשר נשאל מדוע התובעת הגישה בקשה לצו ירושה אף שידעה על הצוואה, טען שכנראה היא שכחה מהצוואה (ר' עמ' 71 ש' 28-36).
- עו"ד חורי לא זוכר את ייפוי הכוח הבלתי חוזר (נשוא ההליך הקשור) ולא טיפל בו (ר' עמ' 72 ש' 5-17).
עדות עו"ד מאהר חנא
- התובעת עבדה במשרד בו עובד עו"ד חנא, כשכירה למשך תקופה מסוימת (ר' עמ' 111 ש' 14-20).
- עו"ד חנא ייצג את התובעת בהליכים משפטיים במשך תקופה ממושכת (ר' עמ' 116 ש' 6-13).
- עוה"ד אינו זוכר את פרטי צוואת המנוחה, אך הוא בוודאי שלא היה מחתים אדם על צוואה שהמצווה אינו יודע מהו תוכנו "במיליון אחוז" (ר' עמ' 121 ש' 10-27). עוה"ד חוזר וטוען "שאין מצב" שהמנוחה לא חתמה בפניו ולא ידעה על מה היא חותמת (ר' עמ' 125 ש' 18-19).
- עו"ד חנא אינו זוכר את נסיבות עריכת צוואת המנוחה, אך רואה שהוא חתום עליה והכתב נראה כמו הפורמט שיש במחשב שלו (ר' עמ' 121 ש' 32-35, עמ' 122 ש' 1-10).
- סביר להניח שעוה"ד הוא שהדפיס את הצוואה, הוא בטוח שהצוואה נחתמה בבית המנוחה ב***** (ר' עמ' 123 לפרו').
- עוה"ד חוזר ואומר שהוא אינו זוכר את הנסיבות (ר' עמ' 124 ש' 10-20).
- עוה"ד טוען כי מדובר בצוואה סטנדרטית עם פורמט זהה ואותם נוסחים שעו"ד חנא משתמש בהם (ר' עמ' 126 ש' 29-32).
- עדותם של עוה"ד הוסיפה לערפול הקיים ממילא. למעשה עוה"ד חנא אמנם העיד כי המנוחה הבינה את תוכן הצוואה, ברם עו"ד חורי העיד כי הצוואה נעשתה לבקשת התובעת ולפי הוראותיה.
- אמנם בסיכומיה ביקשה התובעת להסביר את פשר עדותו של עוה"ד חורי ודחתה לחלוטין את עדותו כי היתה מעורבת בעריכת הצוואה, ברם לא מן הנמנע להסיק כי עדותו נכונה, שכן התובעת עבדה במשרדם של עוה"ד חורי וחנא, היא עו"ד בעצמה (עם רישיון לעסוק בתחום בשטחי הרש"פ), היא שניהלה את כלל ענייני המשפחה, לרבות המשפחה המורחבת (ר' לעניין זה עדותה בעמ' 217 לפרו', בשו' 12-17), היא התגוררה דרך קבע עם המנוחה, וטיפלה בה ובענייניה באופן קבוע.
- לכך יש להוסיף כי לעו"ד חורי אין כל אינטרס בהליך ואין סיבה כי יעיד את שהעיד. עו"ד חורי הותיר רושם מהימן וספק רב אם יחטא לתפקידו, וכ-פקיד בית משפט יעיד עדות שקר, לפיה התובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה, בעוד לא היתה מעורבת בפועל.
- בהקשר זה בעדותה הכחישה התובעת כי היתה שותפה לעריכת הצוואה או ידעה עליה:
עדות התובעת
- התובעת טוענת כי לא ידעה דבר על הצוואה נכון לשנת 2014 (ר' עמ' 208 ש' 28-35). הפעם הראשונה שידעה שיש צוואה, זה כאשר היא הוגשה בתיק ביהמ"ש (ר' עמ' 229 ש' 28-29).
- לטענת התובעת המנוחה היא שערכה את הצוואה, לא היה לה שום קשר לצוואה, היא לא ביקשה מעו"ד חורי ועו"ד חנא לערוך צוואה למנוחה ולא הייתה נוכחת בעת שנחתמה (ר' עמ' 209 ש' 4-17).
- בסיכומיה כאמור ביקשה התובעת לדחות את עדותו של עוה"ד חורי לעניין מעורבותה בעריכת הצוואה וכן כי המנוחה ביקשה להעניק לה את כל רכושה מתוך ידיעה כי היא תחלק אותו בין ילדיה (של המנוחה).
- עד כה, שוכנעתי כי התובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה, היא זו שהורתה לעוה"ד מה לכתוב בצוואה, ידעה היטב את תוכנה והיא הזוכה הבלעדית של כלל נכסי המנוחה (למנוחה מס' נכסי מקרקעין).
מעורבות בעריכת הצוואה
- כידוע מעורבות בעריכת צוואה מתייחסת לפעולות של זוכה בצוואה (או בן זוגו) בהכנה או ניסוח הצוואה, והיא מקימה חזקה חלוטה של השפעה בלתי הוגנת, המביאה לבטלות הוראת הצוואה המזכה את המעורב, גם אם לא הוכחה השפעה בפועל.
- סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, או היה עד לעשייתה, או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, בטלה. הוראה זו מקימה חזקה חלוטה (שאין בלתה) בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ומשמעותה היא כי עצם המעורבות, כפי שהיא מוגדרת בסעיף, מביאה לבטלות הוראת הצוואה לטובת המעורב, ואין אפשרות לסתור חזקה זו גם אם יוכח כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת בפועל וכי הצוואה משקפת את רצון המצווה האמיתי (ר' ע"א 234/86 אמונה - תנועת האשה הדתית לאומית נ' בלר (15.12.1988) (להלן: "עניין בלר"); ע"א 1079/92 ד"ר גדליה נ' דאלי (14.11.1993); ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו (04.01.2000); שמואל שילה פירוש לחוק הירושה כרך א (1995) | סעיף 35: צוואה לטובת מי שלקח חלק בעריכתה).
- הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" הוא ביטוי גמיש, המתמלא תוכן על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, והמבחן הוא בסופו של דבר "מבחן השכל הישר". הפסיקה קבעה כי יש לפרש את סעיף 35 באופן דווקני ומצמצם בשל תוצאותיו הקשות, אך יחד עם זאת, ישנה מגמה המאפשרת להרחיב את המסגרת הפרשנית של "לקח חלק באופן אחר" כדי לכלול מקרים רבים יותר. השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה; ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה, גסה ועמוקה יותר, כך יטה בית המשפט לראות בה מעורבות הפוסלת את הצוואה (ר' למשל עניין בלר; בני דון-יחייא תורת דיני הירושה (2024) | שער 17 התנגדות לצוואות וביטול צוואות).
- אמנם הפסיקה קבעה כי לא כל פעולה הקשורה לצוואה תיחשב כמעורבות הפוסלת אותה. ברם בענייננו, כאשר התובעת היא זו שהורתה לעו"ד חורי מה לכתוב בצוואה כשהיא היורשת הבלעדית של כלל נכסי המנוחה, היא תיאמה את הביקור בבית בו התגוררה המנוחה, ביקור שנועד להחתמת המנוחה על הצוואה, הרי שכל אלו מהווים מעורבות בעריכתה באופן שיש בה כדי השפעה בלתי הוגנת, אף ללא צורך בהוכחת ההשפעה הבלתי הוגנת.
- לכך יש להוסיף, כי עו"ד חורי העיד מס' פעמים כי שאל את המנוחה והיא השיבה כי מורישה את נכסיה לתובעת מאחר שהיא תדאג לכלל בני המשפחה. אמנם התובעת דחתה טענה/עדות זו בסיכומיה, אולם בהינתן כי התובעת אכן היא שניהלה את ענייניה המשפטיים של המשפחה, לרבות המשפחה המורחבת, ובהינתן כי ישנה עדות חיצונית שמאשרת זאת (עדותו של עוה"ד חורי כאמור), יותר מסתבר כי אכן המנוחה העניקה את רכושה לתובעת בצוואתה כשסמכה עליה שתדאג לכלל ילדיה.
- עם זאת, פרט זה לא מופיע בצוואה ויתכן כי כוונת התובעת היתה לרשת את כלל נכסי המנוחה לבדה.
- טעם זה לבדו (מעורבות בעריכת הצוואה תוך השפעה בלתי הוגנת), יש בו כדי לבטל הצוואה.
- בשולי דברים אלו אעיר, כי נתעוררה השאלה מדוע לכתחילה הגישה המבקשת בקשה לצו ירושה כשישנה צוואה עליה חתמה המנוחה, אולם מאחר שאין לפניי תשובה לשאלה, ניתן רק לשער מה הסיבות לכך, אלא שפסק הדין אינו יכול להיזקק להשערות.
פגמים בצוואה
- בנוסף על האמור לעיל, במעמד דיון ההוכחות התברר כי בצוואה פגמים צורניים כמו מס' ת"ז שגוי וכן כתובת מגורים שגויה. אילו היה מדובר בטענה בלעדית לפגמים ללא טענות אחרות ספק אם היה ניתן לקבלה, שכן על פניו מדובר בפגמים טכניים שניתנם לריפוי בנקל, ברם בהינתן כי התרשמתי שהתובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה, נתנה לעורכיה הוראות מפורשות כיצד להוריש (לה) את נכסי המנוחה, יש בכך כדי לחזק המסקנה כי הצוואה אינה מהווה רצונה הכנה של המצווה המנוחה, וכי הפגמים הם יותר מ"טכניים".
סיכום ביניים
- דומני כי די במסקנה כי התובעת היתה מעורבת בעריכת צוואת המנוחה כדי להביא לבטלותה. עם זאת, מאחר שמסקנה זו נשענת על עדותו של עו"ד חורי בלבד, עדות חשובה ומהותית עד מאוד כיוון שהוא שכתב את הצוואה והוא שאישרה, בין כה וכה, כלל הנתונים מובילים לכלל מסקנה של השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוחה: עצם המגורים הקבועים איתה, הטיפול בה ובכלל ענייניה הבירוקרטיים, המשפטיים, המשפחתיים, העובדה שהחלה הנמכה קוגניטיבית אצל המנוחה כבר בשנת 2009 והמסקנה של פרופ' מערבי המנוח כי מעצם היעדר מסמך השולל כשירות חזקה על המנוחה כי היתה כשירה לחתום על מסמכים משפטיים - ברם אין בכך תשובה חד משמעית המאשרת כי היא היתה כשירה, התובעת עבדה עם עוה"ד שכתבו את הצוואה, בצוואה ישנם פגמים טכניים שמערערים את תוקפה, העובדה כי התובעת יורשת את כל נכסי המנוחה.
הלכת החוטים השזורים
- בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (נבו 6.5.2015) נקבעה "הלכת החוטים השזורים". נקבע, כי אף שאין בכוחן של עילות שונות שנטענו להביא לפסלות הצוואה באופן עצמאי, אפשר וכאשר נשזור עילות אלה יחדיו תתגלה תמונה רחבה ומקיפה יותר, וממארג זה אפשר שתתקבל המסקנה כי התקיימה "השפעה בלתי הוגנת".
- כך גם במקרה דנן, ודי באמור לעיל כדי להביא למסקנה זו.
סוף דבר