ש: זאת אומרת שלפי המסמכים שראית לא היה כתוב בשום מקום שהייתה לה ירידת זיכרון לפני 2012.
ת: לא, אחרת הייתי כותב."
- בהמשך החקירה נשאל פרופ' מערבי שוב לעניין משמעות המסמך המציין ירידה קוגניטיבית של המנוחה כבר בשנת 2009 והתייחס אליו במעמד הדיון לאחר שעיין בו והשיב (בעמ' 12 לפרו' הנ"ל, שו' 9-14):
"רגע, גם המבחן הזה, אני חוזר ומדגיש מה שאמרתי קודם, לא משנה את קביעתי, מכיוון שאתה מראה לי פה מבחן קוגניטיבי עם מספר, אתה לא מראה לי את ארבעת המרכיבים שפירטתי בפניך, ואין אותם בשום מקום לאורך הדרך ולכן אתה לא יכול לשנות את דעתי לגבי כשירותה בהיעדר מבחן לכשירות. יש מבחנים קוגניטיביים, אתה יכול להראות לי אותם יותר מוקדם או יותר מאוחר, אין לזה משמעות. "
- כן הבהיר פרופ' מערבי, כי אף שיש ירידה בתפקוד הפיזי אין לכך השפעה על היכולת לקבל החלטות (בעמ' 14 לפרו', שו' 26-31).
- במענה לשאלה שנשאל המומחה ע"י ב"כ התובעת בנוגע למסמך של ד"ר משאהב משנת 2014 שציין כי המנוחה אינה זקוקה אז לאפוטרופוס, האם ניתן להבין כי היא היתה כשירה אז, השיב המומחה (בעמ' 23 לפרו' הנ"ל, שו' 7-20):
"ש. ...לאור הקביעה הזאת של ד"ר אשהב מיוני 2014, האם ניתן לומר ולהעריך בסבירות סבירה, שלפחות ביוני 2014 היא הייתה כשירה?
ת: אני לא יכול להגיד את זה.
ש: אמרת שאי אפשר לקבוע אם היא כשירה או לא.
ת: כיוון שבשום שלב לא עשו הערכת כשירות ספציפית לשאלה ספציפית. הערכת כשירות זה גם לא דבר כללי. האם היא כשירה למנות ייפוי כוח מתמשך, האם היא כשירה לבצע פעולה משפטית, אתה צריך לבדוק את הנושא הספציפי, האם אני כשיר לצוות צוואה, צריך לבדוק את הכשירות לצוואות. כשירות היא פר מטלה, את זה לא בדקו לכן אני לא יכול לענות לך לא לחיוב ולא לשלילה.
ש: אבל בחוות דעת אתה ענית.
ת: בחוות דעת אמרתי שבהיעדר יכולת לקבוע שהיא לא הייתה כשירה, עומדת לה חזקת החוק שאומרת שהיא כשירה עד שלא הוכיחו אחרת."
- המסקנה המתבקשת עד כי הינה, כי אמנם כשירותה של המנוחה לא נשללה ע"י המומחה, ברם מנגד לא ניתן להתעלם מכך כי הוא לא קבע חד-משמעית כי היא היתה כשירה לחתום על המסמכים המשפטיים, ובנדון דנן, הצוואה מיום 9.2.12. בהקשר זה יצוין כי התובעת טענה בסיכומיה (עמ' 17 סע' 12) כי פרופ' מערבי קבע שהמנוחה היתה כשירה, אלא שקביעתו הינה כי לא ניתן לשלול כשירות ואילו בעדותו הודגש כי עומדת לה חזקת הכשירות.
- כדי להוכיח טענתם כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה הביאו המתנגדים בני משפחה להעיד. העד הראשון הוא אחיינה של המנוחה, מר ***** שהעיד בדיון ההוכחות. העד טען כי כבר בשנים 2009-2010 ניכרה ירידה במצבה הבריאותי של המנוחה, כי הוא ביקר אותה מידי שבוע והבחין בעצמו כי הזיכרון שלה אינו במיטבו למשל כשטענה שבני מששפחה אשר נפטרו מן העולם עודם בין החיים, כי הבית שבו התגוררו משפחתו אינו ביתם וכי עליהם לשוב לביתם, התייחסה לבנה כאל בעלה (ר' בעמ' 160 לפר' דיון ההוכחות, שו' 23 ואילך, וכן בעמ' 169 בשו' 14).
- העדה השנייה שזומנה כדי להוכיח טענת המתנגדים להיעדר כשירות של המנוחה היא *****. העדה העידה כי החל משנת 2009 ניכר בלבול אצל המנוחה אשר החמיר בשנת 2010 וכי משנת 2012 נזקקה המנוחה לסיוע מטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי (עמ' 177 לדיון ההוכחות, בשו' 1-11).
- המסקנה העולה הינה כי אכן עפ"י מסמך רפואי שצורף ע"י המתנגדים, בשנת 2009 החלה ירידה קוגניטיבית אצל המנוחה. עדויות בני המשפחה מטעם המתנגדים אישרו כי אכן החלו בלבול וירידה בזיכרון אצל המנוחה כבר בשנת 2009.
- אמנם מחד המומחה ציין כי לא ניתן לקבוע שהמנוחה לא היתה כשירה לחתום על מסמכים משפטיים ברם מנגד הבהיר כי משאין קביעה מזמן אמת לפיה אין המנוחה כשירה משפטית, חזקה עליה כי היא כשירה.
- מסקנה זו של המומחה אינה מסייעת דיה להכרעה בסוגיה זו שהרי ברי כי ברוב המקרים מהסוג הזה, מומחה יידרש להתבסס על מסמכים רפואיים בלבד ולא לבחינה פיזית שעניינו נבדק, ולא מן הנמנע כי בהרבה מקרים כלל לא יהיה מסמך מזמן אמת המאשר כשירות/אי כשירות.
- לכך יש להוסיף כי מסמכים רפואיים מהתקופה הסמוכה למועד עריכת הצוואה ואף קודם לכן מאשרים כי ישנה הנמכה קוגניטיבית אצל המנוחה.
- על אף זאת, בשלב זה של פסק הדין, אינני קובעת מסקנות חד משמעיות לגבי חווה"ד והשלכותיה על תוצאות ההליך, וההסבר יובא להלן.
"השפעה בלתי הוגנת"
- כזכור, המתנגדים טענו להשפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוחה, מעצם היותה עו"ד בשטחי הרשות הפלסטינית, מי שטיפלה בענייניה השונים של המנוחה ואף השתלטה על נכסי המשפחה, והתגוררה עם המנוחה, עבדה במשרד של עוה"ד עורכי הצוואה ועדיה. המתנגדים טענו כי אם חתמה המנוחה על הצוואה הרי שהיא עשתה כן תחת, הטעיה, עושק ותרמית, תחת לחץ והשפעה.
- ס' 30(א) לחוק קובע כי צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת או תרמית - בטלה.
- בצוואה התקינה מבחינה צורנית, נטל ההוכחה לטענת השפעה בלתי הוגנת הוא על הטוען לכך:
"צוואה שעל פניה נתקיימו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה הראיה. בצוואה כזו נטל הוכחתה של טענת השפעה בלתי הוגנת על הטוען זאת."