בתום הדיון הסכימו הצדדים על הארכת מעצרו של המשיב בשלושה ימים, עד ליום 20.7.99, ועל נטילת דגימות דם מהמשיב למחרת בבוקר, תוך שבית המשפט מדגיש כי ככל שתתקבלנה תוצאות שליליות, תשקול המשטרה את המשך מעצרו של המשיב.
- דומה כי אין חולק שמעצרו הראשוני של המשיב היה מחויב המציאות, ואף בית משפט קמא הבהיר זאת בפסק דינו (סעיף 29.4 לפסק דינו). אף שההחלטה להאריך את מעצרו של המשיב בשלושה ימים נעשתה בהסכמת הסניגור, יש לזכור כי בשלב מעצר הימים, חומרי החקירה אינם עומדים לרשות ההגנה, ולכן שומה עלינו לבחון אם המעצר נבע מהתרשלות המשטרה.
- כפי שעולה מחומר הראיות, חלק מטענותיו של רס"ל דסטה אינן מדויקות, וזאת בלשון המעטה. ראשית, לדברי האב, הקטינה לא זיהתה את המשיב אלא הגיבה בבכי ובהיסטריה כשנתבקשה לעשות כן. אף לא היה מדובר בזיהוי אקראי, אלא שאביה הביא אותה לסופרמרקט במיוחד כדי שתתבונן במשיב. שנית, בבית המשיב לא נתפסו כובעי גרב אלא כובעי מצחיה. שלישית, בבית המשיב לא נתפסו תמונות פורנוגראפיות של ילדות צעירות (למיצער, אין מזכר המפרט מה כלל החומר הפורנוגרפי שנתפס). רביעית, במזכר שנכתב על ידי המדובב הוא מייחס למשיב דברים שנאמרו על ידי המדובב עצמו ("ואני חשבתי להודות כי זה רק פוצי מוצי אבל אמא שלי לא רצתה שאני יודה").
אשר לדברי השוטר דסטה כי המשיב "מתלבט אם להודות או לא להודות" - ייתכן שהדברים נאמרו על בסיס הזכ"ד שנכתב על ידי רס"ל דסטה עצמו כפי שנזכר לעיל, נוכח האמירה של המשיב "מי יאמין לי שזו פעם ראשונה". בעדותו בבית משפט קמא, הסביר דסטה כי מסקנתו נבעה מהערכת מצב שערכה המשטרה ומהתרשמותו של המדובב (סעיף 16 לפסק הדין; פרוטוקול, בעמ' 303).
- אך גם אם "מנטרלים" את אי-הדיוקים בדברי השוטר דסטה, הרי שלחובתו של המשיב עמדו בשלב זה הנתונים הבאים:
(-) תגובתה של הקטינה כאשר נתבקשה על ידי אביה לזהות את המשיב, תגובה שהייתה חריגה מאוד לדברי אביה.
(-) דמיון בין הקלסתרון לבין המשיב.
(-) צירוף מקרים מפתיע. המשיב הדומה לקלסתרון, מתגורר באותו בניין אשר בחצרו בוצעה העבירה, ונזכור כי מעדותה של הקטינה ומקלטת השחזור עולה כי התוקף הכיר היטב את הזירה.
(-) בבית המשיב נתפסו משקפי שמש, כובע ירוק וכפפות וגם התוקף הרכיב משקפי שמש חבש כובע וכפפות.
(-) המשיב אישר שהוא מרכיב משקפי שמש גם בשעות הערב, וגם התוקף הרכיב משקפי שמש בעת האירוע שהתרחש בסביבות השעה 20:00.