(-) המשיב השיב כי "נראה לו" בתשובה לשאלת המדובב אם המדובר בילדה ישראלית.
(-) בתשובה לשאלת המדובב אם הקטינה נראית מתחת לגיל שלה, ענה המשיב "לא יודע. אני רואה רק פנים".
(-) המשיב מצטייר לחוקרים כדמות עדינה, לא כאדם אלים.
- הצטברות הראיות דלעיל, חוצה לטעמי במובהק את רף "החשד הסביר" כנדרש בסעיף 13(א) לחוק המעצרים, גם בהתעלם מאמירותיו הלא מדוייקות בעליל של החוקר דסטה. לכן, איני רואה קשר סיבתי בין אמירות אלה, לבין החלטת בית המשפט להאריך את מעצרו של המשיב בשלושה ימים לצורך המשך החקירה.
בסיס ראייתי זה, ילווה אותנו בהמשך הדרך.
בין הארכת המעצר הראשונה לבין הארכת המעצר השניה
- בזכ"ד מיום 18.7.99, למחרת הדיון בבית המשפט, העלה רס"מ סוויד על הכתב שיחה שקיים עם המשיב לגבי הרגליו המיניים, ובשל צנעת הפרט, לא אדרש לדברים.
באותו היום נגבתה הודעה נוספת מהמשיב, בה טען כי אינו זוכר היכן היה בשעות הערב של יום האירוע, כי אפשר לבדוק זאת ביומנו, וכי אולי התנדב בפר"ח באותו יום. בתשובה לשאלה האם הוא נוהג להרכיב משקפי שמש בלילה, השיב המשיב בחיוב, ונימק זאת בכך שהוא מרכיב עדשות מגע ואינו רוצה שייכנס לו לכלוך לעין. המשיב אף אישר שהוא נוהג לחבוש כובעי קסקט, אך לא בשעות הלילה, וכי ברשותו חגורת עור חומה עם אבזם מוזהב.
לאחר שהודעתו הוקראה בפניו אמר המשיב: "אני רוצה שתשנה את המשפט למעלה שאני לא נוהג להסתובב עם כובעים". בתגובה שאל החוקר, רס"ר פואד מועדי, "אם כך מדוע אתה מחזיק כובעים", והלה השיב: "לא כולם שלי ואני נוהג בשנה האחרונה להסתובב עם כובעים של סמל בנק לאומי".
- באותו היום הוכנס מדובב נוסף לשוחח עם המשיב. חלקו הגדול של התמליל אינו ברור, אולם ניתן למנות מספר אמירות הרלוונטיות לענייננו (הדגשות הוספו - י.ע.):
מדובב: מה השופטת אמרה, תמיד אומרת אם יש ראיות או אין ראיות.
משיב: היא אמרה לעו"ד תשמע, על פניו זו עבירה חמורה.
מדובב: לא. מה היא אמרה על הראיות?
משיב: הוא אמר לה, תשמעי, הקלסתרון שלהם לא בדיוק. היא אמרה לו, לי זה נראה דומה ובאמת אדם סביר יכול להגיד שזה נראה דומה, למרות שאני הייתי שמה עם משקפי שמש.
[...]
מדובב: ... שעשו DNA גם בשבילהם זה טוב איזה דבילים תאמין לי.
משיב: הם... את עצמם, התיק סגור, אנחנו לא צריכים את ה- DNA.
מדובב: אם יצא לך DNA חיובי מה תעשה?
משיב: חבל לי על הזמן, אני אודה, עדיף להודות מאשר להסתבך.
- באותו יום נחקרה הקטינה פעם נוספת על ידי חוקרת ילדים, ובין היתר נתבקשה לתאר את השתלשלות העניינים ביום זיהוי המשיב:
קטינה: ... ואז הוא [אבי הקטינה - י.ע.] קרא לי ואז אני נכנסתי, ראיתי את האיש הזה, עברתי לידו, ולא יכלתי להסתכל עליו מרוב פחד, כי כל מי שאני מסתכלת עליו ברחוב ואני חושבת שהוא דומה, אני מפחדת ממנו, כאילו זה לא יוצא דופן, אז לא יכלתי להסתכל עליו ואז אבא שלי החזיר אותי הביתה.