[...]
משיב: אני עדיין חש שאני לא זקוק לעזרה.
חוקר: מדוע סיפרת לי שאתה הולך אים משקפי שמש בלילה?
משיב: כפי שאמרתי קודם כשאני לובש עדשות אני מפחד שיכנס לכלוך לעין כמו אבק או עלים מעצים ולכן אני שם משקפי שמש.
בשלב זה שואל החוקר את המשיב לגבי הרגליו המיניים ואם היו לו בנות זוג, ושוב, לא ניכנס לפרטים מחמת צנעת הפרט.
חוקר: האם גם אחרי שקראת במו עיניך את חוות ה- DNA של המומחה אתה לא מבין שיש כאן בעיה לך?
משיב: אני מבין שיש כאן בעיה גדולה. אני מבין שמצד אחד כל הראיות נגדי ויש גם זיהוי אבל אני לא מודע אני לא עשיתי זאת.
חוקר: איך אתה לא מודה כשיש כאלה ראיות נגדך?
משיב: לימדו אותי תמיד שלא מודים במה שלא עושים אבל אים עשית מעשה רע אז אסור לשקר.
חוקר: אבל הראיות אומרות שאתה כן עשית ואין אפשרות להתווכח אים הראיות האלה. מהי תגובתך?
משיב: מסכים שאין אפשרות להתווכח ועדיין חוזר על עמדתי.
- בו ביום ערכה המשטרה ביקור בביתו של חניך פר"ח של המשיב. מדו"ח הפעולה עולה כי לדברי אמו של החניך, המשיב נהג להגיע אליהם בימי ראשון (אם כי לעתים לא הגיע), מהשעה 17:00 למשך כשלוש שעות, וכי סייע לבנה ולבתה בשיעורי הבית. החניך עצמו לא היה בבית באותה שעה, אך אחותו הייתה, ולדבריה המשיב עזר גם לה בשיעורים.
בנוסף, רס"מ סוויד התקשר באותו היום לאופיס דיפו, שם נאמר לו כי רק למחרת ניתן יהיה לבדוק אם המשיב עבד ביום ה-18.4.99. למחרת נשלח פקס מטעם אופיס דיפו, בו נאמר שהמשיב לא עבד ביום זה.
- התמונה לא השתנתה גם לאחר תשאול נוסף שנערך למשיב באותו יום, בו נכתב כי המשיב אמר שהוא לא מדבר מאחר שעורך הדין ייעץ לו כך. כן ציין המשיב כי הוא יודע שהוא "תפור" בתיק. בדו"ח התשאול שחיבר רס"מ דני מרדכי, נכתב כי תחושתו הייתה שהמשיב מעוניין לדבר ולספר את האמת, אך הוא נמנע מכך בשל עצתו של עורך הדין [במאמר מוסגר: שוב נתקלים אנו בדו"ח תשאול בדרך של מזכר, ולטעמי, ראוי היה לגבות הודעה מסודרת מהמשיב ולא לכתוב את הדברים בדרך של מזכר].
הארכת המעצר השניה
- ביום 20.7.99 הגישה המשטרה בקשה לבית המשפט להאריך את מעצרו של המשיב בשבעה ימים נוספים לצורך השלמת חקירה. בטופס הבקשה, בשורת "העובדות המהוות בסיס לחשד כנגד החשוד", צוין "עדות הקטינה הנפגעת שזיהתה את החשוד ב-16.7.99. חומר סודי נוסף שנמצא בתיק החקירה".
לעיונו של בית המשפט צורף דו"ח הכתוב בכתב יד, בו נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים: