עם חידוש הדיון ביום 15.8.99 התברר כי המשטרה לא ערכה מסדר זיהוי. באת כוח המדינה טענה כי יש סימנים ממשיים המאבחנים בין המשיב לבין האדם הנוסף אשר נעצר, וכי בידי התביעה ראיות טובות הקושרות את המשיב לאירוע. בית המשפט נפנה אפוא לשמוע את טענות הצדדים בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בציינו כי לאחר מכן יקבע את עמדתו לגבי נושא הזיהוי. בתום הדיון האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.
בחלוף שלשה ימים, ביום 18.8.99, נתנה כב' השופטת אופיר-תום החלטה מקיפה, בה נעתרה לבקשת המדינה והורתה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים (להלן: ההחלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים).
- על החלטת בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים הגיש המשיב ערר לבית המשפט העליון. במסגרת הערר העלה המשיב טענת אליבי חדשה בנוגע למיקומו בשעה בה בוצעה העבירה, ולפיה בדיוק באותה שעה שהה בביתו של תלמיד אותו הוא חונך במסגרת פר"ח (פרוייקט חונכות), זאת בניגוד לטענתו הקודמת לפיה שהה בבית החניך עד השעה 19:30 בלבד. הצדדים ביקשו בהסכמה לדחות את מועד הדיון, על מנת לאפשר פעולות חקירה נוספות, לאור טענת האליבי החדשה של המשיב והגשתו של פלט שיחות ממכשיר טלפון סלולארי הרשום על שם אמו של המשיב, ואשר לטענת המשיב היה בהחזקתו באותה העת.
ואמנם, פעולות חקירה נוספות בוצעו. לאחריהן ביקש המשיב למחוק את הערר שהוגש לבית המשפט העליון, וביום 5.10.99 הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר. ביום 10.10.99 פנה בא כוח המשיב לפרקליטות והציע חלופת מעצר, ולמחרת היום, בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הסכימו הצדדים על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים, ובית המשפט קיבל את הבקשה. סיכומו של דבר, שהמשיב היה עצור כמעט שלושה חודשים, החל מיום 16.7.1999 ועד ליום 11.10.1999.
ביום 26.1.2000, בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הודיעו באי כוח הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמה לפיה המשיב יחזור בו מכפירתו בעובדות שבכתב האישום והתביעה תבטל את כתב האישום. על רקע האמור, ובהתאם להוראת סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום.
זוהי, בקליפת אגוז, השתלשלות הליכי המעצר של המשיב, מיום מעצרו ועד ליום ביטול כתב האישום שהוגש נגדו. להחלטותיהם של בתי המשפט בשלבי הארכת המעצר של המשיב ועד למעצרו עד תום ההליכים, נשוב ביתר פירוט בהמשך הדברים.