ניכר, אפוא, כי יומנו של המשיב, לרבות בימים הסמוכים ליום בו הותקפה הקטינה, מלאים רישומים מרישומים שונים. על רקע זה, הטענה כי דווקא הרישום המופיע חמישה ימים לפני יום האירוע, הוא שהיה מרענן את זכרונו של המשיב כי בדיוק ביום האונס ובשעת האונס הוא היה במקום מסוים, אינה משכנעת בעיניי.
- בנקודה זו נחזור לגרסתה של אֵם המשיב ולפיה ייחסה חשיבות רבה ליומן, ואף טרחה לצלמו מיד לאחר מעצרו של המשיב. והנה, רק ביום 31.8.99, כששה שבועות לאחר מעצרו, ועם הגשת הערר לבית המשפט העליון, המשיב העלה לראשונה את הטענה כי שהה בביתו של חניך הפר"ח עד השעה 21:30 לערך. אחת משתיים - או שהיומן לא היה חשוב גם בעיני המשיב, אמו או סניגורו ולכן לא הוצג בפניו, או שנוכח החשיבות הרבה שהמשיב ואמו ייחסו ליומן, יש להניח כי תוכנו או העתקו הובאו בפני המשיב על ידי אמו או סניגורו מוקדם ככל האפשר, אך למרות זאת, הדבר לא עורר את זכרונו באופן כה מדויק ומפורט. בהקשר זה אזכיר כי מול הכיתוב הסתמי ביומן ("מפגש ארוך"), עומד הדו"ח שהמשיב עצמו מילא, ולפיו שהה בבית חניך פר"ח עד לשעה 19:30. כשלעצמי, אני מתקשה להשתכנע כי הכיתוב הלאקוני ביומנו היה גובר על האמור בדו"ח השעות המפורט והמפורש שמילא בעצמו, והיה מסיר מעל המשיב את עננת החשדות שריחפה מעליו באותה העת.
- למעלה מן הצורך, אומר כי גם אם גרסת האליבי החדשה של המשיב הייתה מועלית בתחילת הדרך, ספק אם הייתה מביאה לשחרורו המיידי.
כאמור, גרסתו הראשונה של המשיב הייתה כי שהה בבית החניך עד לשעה 19:30, בהתאם לדו"ח שהוא עצמו מילא. גרסת האליבי החדשה, אשר עלתה כאמור לראשונה לאחר הערר שהגיש לבית המשפט העליון, הייתה כי שהה בבית החניך עד השעה 21:15-21:30 - כך שלא יכול היה להיות נוכח במקום ביצוע העבירה בזמן התרחשותה בשעה 20:00 - ומשם נסע לשלם לבעל הפנסיון את שכר הדירה עבור אביו.
אלא שאף טענת אליבי זו מעוררת קשיים. ראשית, מפירוט שיחות טלפון הבזק שבדירת המשיב עולה כי בוצעה שיחה יוצאת מדירתו לבית חברו בשעה 21:34. אילו יצא המשיב מבית החניך בין השעות 21:15-21:30, ומשם נסע לביתו של בעל הפנסיון כדי לשלם את שכר הדירה, הוא לא יכול היה להגיע לביתו עד השעה 21:34. בנוסף, מפירוט שיחות הטלפון הסלולארי שהמשיב טען שהיה ברשותו, עולה כי שיחת הטלפון בינו לבין בעל הפנסיון ביום האירוע, בה התקשר כדי לברר האם הלה נמצא בביתו, נערכה בשעה 20:21, לכאורה בעודו בבית החניך. נוסף על כך, בתיק הראיות בבית משפט קמא יש אישור בנקאי, לפיו ביום הרלוונטי בשעה 20:34 בוצעה משיכת מזומנים בכספומט מחשבונו של אבי המשיב - משיכה שהמשיב טען שהוא ביצע. על רקע האמור, אין תימה אפוא שגרסתו הסופית של המשיב - כפי שנטענה בבית משפט קמא - הייתה כי שהה בבית החניך עד מועד ביצוע השיחה (בקירוב), ובמילותיו בעדותו בבית משפט קמא "עד 20:00 בערך" (פרוטוקול, עמ' 82), ולא עד 21:30. לא למותר לציין כי גרסה זו, קרובה עד מאוד לטענת האליבי הראשונה שהעלה המשיב, ואשר בה דבק גם בתשובה לכתב האישום, ולפיה שהה בבית החניך עד לשעה 19:30.