ובקיצור, במרוצת הזמן, טענת האליבי של המשיב עברה אי אלו תהפוכות. בתחילה טען כי שהה בבית החניך עד השעה 19:30, בהתאם לדו"ח שמילא עבור פר"ח. לאחר מכן נזכר כי בניגוד לאמור בדו"ח, המפגש הכפול שנערך בבית החניך היה בין השעות 17:30-21:30, וכי בסיומו נסע לביתו של בעל הפנסיון לשלם את שכר הדירה של אביו. כאמור, גרסתו הסופית היא כי המפגש הכפול בבית החניך הסתיים סביב השעה 20:00, לאחריו התקשר לבעל הפנסיון ונסע אליו לשלם את שכר הדירה. על פי הגירסה אחרונה, לא זו בלבד שהמפגש הכפול בבית החניך לא התקיים בשעות עליהן דיווח המשיב בדו"ח לפר"ח, אלא שהוא אף לא ארך ארבע שעות, אלא כשעתיים וחצי בלבד. שהרי, השיחה לבית החניך יצאה מדירת המשיב בשעה 17:23, וניתן להניח כי גם אם המשיב יצא לדרכו לבית החניך מיד בתום השיחה, הוא הגיע אליו כ-15 דקות לאחר מכן, קרי בשעה 17:40 לערך.
אכן, גרסה זו של המשיב מתיישבת עם חלק מחומר הראיות, ובמיוחד עם עדותו של מר כהן, בעל הפנסיון בו התגורר אביו של המשיב, ולא בכדי בחרה המדינה בסופו של דבר לבקש את ביטולו של כתב האישום. אולם הניסיון להביט כיום אחורנית בזמן, ולקבוע ברמה הסתברותית של קרוב לוודאי שאי הצגת היומן בפני המשיב בתחילת מעצרו הוא הוא שמנע בעדו להיזכר בקורותיו של אותו ערב גורלי ביום 18.4.99, לוקה בחכמה שבדיעבד, וכשלעצמי, לא שוכנעתי כי כך הם אכן פני הדברים.
פלטי שיחות הטלפון
- הדברים מתקשרים ל"מחדל חקירה" נוסף שעניינו בפלטי טלפון הבזק בדירת המשיב והטלפון הסלולארי אשר טען כי היה ברשותו. כאמור, בית משפט קמא ראה בהימנעותה של המשטרה מלבקש את פלטי הטלפון הנייד של המשיב ואת איכונו, וב"התעלמותה" מפלטי שיחות מכשיר הבזק שבדירת המשיב, משום "מחדל חקירתי בלתי נתפס" (עמ' 13 לפסק הדין).
אף כאן, איני רואה את הדברים עין בעין עם בית משפט קמא.
פלט שיחות הבזק מדירת המשיב מתוארך ליום 20.7.99, קרי שלשה ימים לאחר מעצרו של המשיב. בית משפט קמא הסיק שהפלט הגיע לידי המשטרה בסמוך לכך, אך לא ברור אם בעקבות בקשת המשטרה (שכן בתיק החקירה אין בקשה שכזו) או לאחר שמשפחת המשיב הגישה אותו למשטרה ביוזמתה. מפלט השיחות עולה כי ביום ביצוע העבירה יצאה שיחה מבית המשיב לבית חניך הפר"ח בשעה 17:23, ושיחה נוספת מיד לאחריה למכללה בה למד המשיב.
בדיעבד ניתן לומר כי הדברים מתיישבים עם גירסתו הסופית של המשיב לפיה שהה בבית החניך מהשעה 17:30 לערך. אלא שבזמן אמת, גירסתו הפוזיטיבית של המשיב, אשר נתמכה כידוע בדו"ח הפר"ח שמילא בעצמו, הייתה כי שהה בבית החניך בין השעות 15:30-19:30, מה שאיפשר לו לכאורה להיות נוכח בזירת האירוע בעת ביצוע העבירה. בנסיבות אלו, הקביעה כי היה על החוקרים להוציא פלט שיחות, ושגו בכך שמשעה שהיה בידיהם "התעלמו ממנו", לוקה לטעמי בחכמה שבדיעבד. לא רק שלא היה בפלט השיחות כדי "לנקות" את המשיב, נהפוך הוא. הפלט עמד בסתירה לטענת האליבי של המשיב לפיה שהה בבית החניך בין השעות 15:30-19:30 ועמד על כך השוטר סוויד בעדותו (עמ' 233 לפרוטוקול). אציין כי דברים אלה של השוטר סוויד זכו לקיתונות של ביקורת מצד בית משפט קמא, שהביע תמיהה, הכיצד לקה זכרונו לגבי שיחת הטלפון שיצאה מביתו של המשיב כ-44 דקות לאחר התקיפה המינית של הקטינה ומדוע לדעתו שיחה זו אינה רלוונטית. כשלעצמי, אני סבור כי השיחה שהתקיימה מביתו של המשיב 44 דקות לאחר האירוע, אכן אינה רלוונטית מבחינה זו שלא ניתן לזקוף אותה כלל לזכותו של המשיב, שהתגורר בבניין בו בוצעה התקיפה המינית כנגד הקטינה.