"עילה זו של 'נסיבות... המצדיקות' שיפוי ופיצוי, עילה היא ללא גבולות וסייגים. אין לה לא גוף ולא דמות-הגוף ושואבת היא כוח ואון במישרין ממעיין הצדק. הצדק הוא האמור להורות לבית-המשפט הדרך, כמובן תוך הבנה שזיכויו של נאשם באשר הוא אין די בו כדי לזכות בפיצוי. מושג-מפתח לענייננו הוא מושג העוול.
[...]
וכפי שנפסק, הביטוי 'נסיבות אחרות המצדיקות זאת' ביטוי עמום הוא - עמום הוא וראוי הוא כי יישאר עמום (פרשת רייש, בעמ' 498-496, מפי השופט זמיר); שיקול-דעתו של בית-המשפט, שיקול-דעת הוא הפורש. עצמו על-פני מרחבים, והוא שיכריע בנושא הפיצוי והשיפוי".
(לפסיקה נוספת ראו אצל עומר דקל "הזכאי זכאי לפיצויים? על זכותו של נאשם שזוכה לפיצוי בגין נזקיו" עלי משפט ט 523, 528, הערה 14 (תשע"א) (להלן: דקל)).
- עילת "הנסיבות האחרות" המעוגנת בסעיף מעניקה אפוא לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו לפסוק פיצוי לפי סעיף 80(א) משיקולי צדק. בין הנסיבות הנכנסות תחת עילה זו רשאי בית המשפט להביא בחשבון גם נסיבות שעניינן אופי הליכי החקירה והמשפט בכללם, במסגרתן תיבחן השאלה האם המדינה התרשלה או פעלה שלא-כהלכה בחקירה, בהעמדה לדין או בניהול המשפט (עניין דבש, בעמ' 118. וראו עוד אצל דקל, בעמ' 529-528). תחת העילה של "נסיבות אחרות" אין צורך בהוכחת יסודות עוולת הרשלנות כדי לזכות בפיצוי, ובכך נוצר "מתחם" של נסיבות אשר יכול נאשם למצוא להן מזור תחת סעיף 80(א), מבלי שיעלה הדבר בידו באמצעות הגשת תביעה נזיקית. כך, במקרה דנן, הצבענו על פגמים בהתנהלות החוקרים, שלא היה בהם כדי להקים תביעה בנזיקין בשל היעדר קשר סיבתי, אך הם מתיישבים עם אחד הטעמים העומדים בבסיס חיובה של המדינה לפי סעיף 80(א) והוא הצורך לפקח על שיקול דעתה של התביעה הכללית (עניין דבש, בעמ' 101).
- לטעמי, נוכח הליקויים שנפלו בהתנהלות המשטרה (ועמדנו על עיקריהם לעיל), אכן מתקיימות אותן "נסיבות אחרות" שהצדיקו פיצוי המשיב לפי סעיף 80(א) והם: הפרטים המטעים שנמסרו על ידי השוטרים לבתי המשפט בשלבי המעצר של המשיב; איומים ואלימות כלפי המשיב; הנקיטה בתחבולה אסורה.
דא עקא, שאין באפשרותנו לפסוק פיצוי בגין אותן "נסיבות אחרות" במסגרת הליך זה, שהרי, אין אנו יושבים כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף 80(א), ומשנדחה ערעורו של המשיב על ההחלטה האמורה נחסמה דרכו של המשיב במסלול זה.