יש לקוות כי הפרשה דכאן תשמש תמרור אזהרה לגורמי המשטרה והפרקליטות, אשר ידאגו לכך שהתנהלות פסולה כגון זו שנחשפה במקרה דנן לא תישנה, כי יופקו הלקחים ותוסקנה המסקנות, למען נדע כי גופים אלה ממלאים את תפקידם נאמנה, בתום לב ובניקיון כפיים, מתוך שאיפה לגלות את האמת, ואותה בלבד.
סיכום וסוף דבר
- דין ערעור המדינה להתקבל, במובן זה שיש לבטל את מסקנתו של בית משפט קמא לפיה התרשלות המדינה הביאה לכך שהמשיב ישב במעצר 88 ימים. ממילא, אין לפסוק למשיב פיצוי בגין כך.
דין ערעור המדינה להתקבל, במובן זה שיש לבטל את מסקנתו של בית משפט קמא כי המשיב סבל מהתעללות ואלימות קשה וכי אולץ לאונן בפני חוקריו. ממילא, אין לפסוק למשיב פיצוי בגין כך.
דין ערעור המדינה להידחות ככל שהוא נוגע למסקנתו של בית משפט קמא כי ננקטו אלימות ואיומים כנגד המשיב במהלך חקירתו. בשל כך, זכאי המשיב לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 200,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 45,000 ₪.
בנוסף, אנו ממליצים למדינה לפצות את המשיב בסכום המכסימלי הקבוע בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982, בגין 88 ימי מעצר.
כל צד ישא בהוצאותיו.
הערה: ניתן בזה צו איסור פרסום על כל פרט מזהה אודות הקטינה-המתלוננת ואיסור פרסום מוחלט של תיק המוצגים.
הערות לפסק דינו של השופט הנדל
- משהונחה לפניי חוות דעתו המפורטת והמנומקת של חברי השופט הנדל, אתייחס בקצרה למספר נקודות העולות מהאמור בה.
א. בין בקשת המשיב לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין לבין תביעתו הנזיקית - חברי מצא להעיר כי "העובדה שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין - אין בה לבדה כדי להביא לדחיית הערעור" (סעיף 6 לחוות דעתו). על כך אין חולק, ועמדתי על הדברים בהרחבה בפסקה 19 לפסק דיני (וראו גם בפסקאות 107-109). עם זאת, ומבלי לגרוע מכוחה של הלכת יוסף, הבעתי דעתי כי במקרה דנן, קשה ליישב בין פסק דינו המקיף והמנומק של בית המשפט המחוזי במותב תלתא, אשר דחה את תביעת המשיב בהליך לפי סעיף 80, לבין מסקנתו של בית משפט קמא בענייננו לפיה "הראיות וחלקי הראיות, לא היו אלא אפס אפסים במקרה הטוב...". כפי שציינתי, תוצאה זו יש בה, להשקפתי, "מן האנומליה".
ב. פלטי השיחות - חברי מעלה מספר שאלות, אשר לעמדתו, לו היתה המשטרה מקדימה לבררן ולתפוס את החומר הדרוש, היה בכך כדי לקצר את מעצרו של המשיב בצורה משמעותית. לדבריו, גילויו של הפלט בשלב מאוחר סלל את הדרך לשחרורו של המשיב, ו"הרושם המתקבל הוא כי לו פעלה המשטרה כראוי, והקדימה לברר את השאלות הללו ולתפוס את החומר הדרוש, היה מתקצר מעצרו של המשיב בצורה משמעותית" (סעיף 10 לחוות דעתו).