לטעמי, ועמדתי על הדברים בפסק דיני, "בדיעבד ניתן לומר כי התמונה העולה מפלט השיחות מתיישבת עם גירסתו הסופית של המשיב לפיה שהה בבית החניך מהשעה 17:30 לערך" (סעיף 90, לעיל). ודוק: בדיעבד הדברים מתיישבים עם גרסתו הסופית של המשיב. אפס, וכפי שהדגיש חברי, "הכלל הוא כי בודקים את סוגיית ההתרשלות 'בזמן אמת', נכון למועד ההתרשלות, ולא על פי המידע שהתקבל לאחר מכן" (סעיף 11 לחוות דעתו).
ואמנם, עודנו מביטים (ככל שהדבר ניתן) על מצב הדברים "בזמן אמת", אנו נוכחים לדעת כי גרסתו הפוזיטיבית של המשיב באותה העת, אשר נתמכה בראיה חיצונית בדמות דו"ח הפר"ח שהוא עצמו מילא, היתה כי הוא שהה בבית החניך בין השעות 15:30-19:30. הנה כי כן, לא זו בלבד שעל פי גירסה זו - ועל כך דומה כי אין חולק - התאפשר למשיב להיות נוכח בזירת האירוע בעת התרחשותו, אלא שפלט שיחות הבזק (לפיו יצאה שיחה מבית המשיב לבית החניך בשעה 17:23) כלל לא התיישב עם טענת האליבי של המשיב.
אשר לפלט שיחות הטלפון הסלולארי, עמדתי על כך שהטלפון היה רשום על שם אמו של המשיב, ועל כך שהחקירה התנהלה לפני למעלה מ-13 שנה, שעה שהוצאת פלטי טלפונים סלולאריים ואיכונם לא נעשו כדבר שבשגרה. חברי מטעים כי גם אם הוא יהיה נכון להניח "כי באותם ימים לא היה נהוג לבצע איכון ברגיל... עדיין אין בכך די" (סעיף 10 לחוות דעתו). בכך אני שותף לדעתו, ואף ציינתי מפורשות כי "בראיה לאחור, ניתן לומר שהיה על המשטרה לערוך בדיקות נוספות בסוגיית פלטי הטלפונים" (סעיף 92 לעיל). ברם, כאמור, יש להישמר מפני חכמה שבדיעבד, ולטעמי, הבאתו בחשבון של מצב החקירה כפי שהלך ונבנה בזמן אמת, אינה מביאה למסקנה כי התנהלות המשטרה עלתה כדי התרשלות בהקשר זה.
ג. אי תפיסת היומן - חברי סבור כי המשטרה התרשלה בכך שלא תפסה את היומן. דעתי שונה. כפי שפירטתי בהרחבה לעיל (תמצית הדברים בפסקאות 85-83), המשיב העלה שתי טענות אליבי - עבודה באופיס דיפו ושהות בבית החניך. שתיהן נבדקו על ידי המשטרה, ואחת מהן - שהות בבית החניך - התיישבה כאמור עם דו"ח הפר"ח שהמשיב מילא. אף המשיב עצמו טען בתשובתו לכתב האישום כי שהה בבית החניך עד השעה 19:30. בנוסף, בל נשכח כי היומן לא נתפס בעת החיפוש בבית; כי אמו של המשיב לא הביאה את היומן לסניגור; כי מבין התמלילים, ההודעות והסיכומים - פרי שעות חקירה מרובות של המשיב - ישנו אזכור אגבי אחד בלבד של המשיב בנוגע ליומנו; כי הסניגור עצמו לא ביקש להציג את היומן בדיונים בהליכי המעצר, אף לאחר הגשת כתב האישום; כי גם בערר בפני בית המשפט העליון, בו הוזכרו דבריו של המשיב בחקירתו בנוגע ליומן, לא הלין הסניגור על כך שהיומן לא נתפס או לא הוצג למשיב. ובקיצור, חשיבותו הרבה של היומן, כפי שנטען כיום בדיעבד על ידי המשיב, לא באה כלל לידי ביטוי בכל ההליכים הרבים שהתקיימו בעניינו של המשיב, שהיה מיוצג לכל אורך הדרך.