ואסכם את דינאמיות העניין ומורכבותו בדברים שכתבתי במקום אחר:
"לא כל הימנעות מחקירה לה טוענת הסניגוריה הינה "מחדל חקירה", ולא כל מחדל חקירה גורם בהכרח ל"נזק ראייתי". לא כל נזק ראייתי ולא כל מחדל בחקירה מובילים לזיכוי. נפקותו של המחדל תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי, ובפרט בשאלה האם עסקינן במחדל כה חמור, עד כי יש חשש שמא קופחה הגנתו של המערער בענייננו באופן שיתקשה להתמודד עם חומר הראיות המפליל אותו או להוכיח את גרסתו שלו. על פי אמת מידה זו, על בית המשפט להכריע מה משקל יש לתת למחדל, לא רק כשהוא עומד לעצמו, אלא גם בראיית מכלול הראיות" (ע"פ 8529/11 אטקישייב נ' מדינת ישראל (24.5.2012); ראו גם ע"פ 2404/09 אלחמידי נ' מדינת ישראל (1.9.2009); ע"פ 2694/09 פלוני נ' מדינת ישראל (23.6.2010)).
- אוננות - טענת השיהוי, כנימוק מרכזי לדחיית גרסת המשיב בנקודה זו, איננה מספקת לדעתי בנסיבות המקרה. פעמים רבות מצינו שנפגע בהקשר המיני כובש את עדותו (ראו למשל ע"פ 4721/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1) 684 (1999), ועוד רבים). כפיית אדם לאונן, או ניסיון של אנשי מרות לכפות נחקר לאונן במסגרת חקירה משטרתית, נופלים בגדר חוויה קשה כזו. אף הפער בין גרסאות המשיב נלקח בחשבון, תוך שמוכן אני לקבל את הגרסה המצומצמת יותר לפיה המשיב לא אונן בפועל אלא "רק" הופעל עליו לחץ משפיל לאונן. ומעל לכל יש לזכור את דרך התנהלות המשפט: המשיב העלה את גרסתו בנושא, חקר את השוטר הרלבנטי (אשר הותיר רושם שלילי ביותר על בית המשפט), ואילו ההגנה מצידה לא חקרה את המשיב כלל בסוגיית האוננות.
- חווית המעצר כראש נזק נפרד - חברי ציין כי ההבחנה בין מעצר לחוויית המעצר היא "נכונה כשלעצמה", אך לגישתו אין לראותהּ כראש נזק שעומד בפני עצמו אלא כחלק מהנזק הלא ממוני. לטעמי, כפי שניתן לייחד נזק ממוני בנבדל מנזק לא ממוני, אך עדיין להכיר בראשי נזק שונים תחת המטריה של נזק ממוני, כך יאה לגשת לסוגית הנזק הלא ממוני. חלוקה עיונית כזו תתרום, להשקפתי, לכך שהניזוק יקבל את הפיצוי המגיע לו בניסיון הנזיקי להשיב את המצב לקדמותו (וראו דעת הרוב בעניין בן ציון). מעבר לכך, במקרה הקונקרטי - וכפי שעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט - חווית המעצר אף הייתה אחד מהגורמים לנזק הממוני בדמות 10% נכות נפשית.
- גובה הפיצוי המוצע - חברי העיר כי אין זה מקובל שתובע יזכה בסכום נכבד של 1.2 מיליון ₪ עבור נכות נפשית בדרגה של 10%. יצוין כי הנזק הממוני בתיק זה עומד על כ-700 אלף ₪. המדינה לא חלקה על שיעור זה, אלא התמקדה בסוגיית החבות. חברי הציע פיצוי בסך 200,000 ₪ בגין האיומים והאלימות שהופנו כנגד המשיב במהלך החקירה. אם בנוסף לסכומים אלו נכון להעניק פיצוי בגין חווית המעצר, תקופת המעצר בחלקה, ועניין האוננות - נראה כי המחלוקת ביני לבין חברי ביחס לשיעור הנזק איננה ממשית. עיקר ההבדל הוא בשאלת החבות.
- טרם סיום, לא ניתן אלא להצטער על כך שהתנהלות החקירה מבטאת כישלון מערכתי. כישלון שהמשיב שילם את המחיר בגינו. מקובלים עלי דברי חברתי, השופטת ע' ארבל, באשר למשוכות ולקשיים אשר מלווים חקירה משטרתית של אונס קטינה. בניגוד לבתי המשפט, ולעורכי הדין העוסקים בפלילים, החוקר מקבל תיק ריק אותו עליו למלא בחומר. תפקיד זה דורש מקצועיות, מיומנות ויושרה. דרישות אלו אינן מתחרות זו בזו, אלא משלימות אחת את רעותה. ככל שיש חסר באחד מן המרכיבים, כך יהא חסר ביתר המרכיבים. בית המשפט המחוזי נחשף לתמונה קשה, ואף ייחס לחוקרים כוונה תחילה לביצוע המחדלים. לטעמי האשמה זו - כוונה, ולא רשלנות - על ההיקף שבו היא הוצגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הוכחה, ובאופן מפתיע היא איננה כה מכרעת כפי שנראה ממבט ראשון. אבהיר: הניסיון המשפטי מלמד שמקרה כדוגמת זה שלפנינו הוא בגדר חריג. ניתן גם להניח שהחוקרים רצו לפענח את הפשע, דהיינו: לגלות את זהות האנס. כאן טמונה המלכודת. מוטיבציה, יוזמה וחתירה למטרה - עשויות להיות תכונות טובות גם לשוטר. ברם, בסוג המלאכה בה הוא עוסק - טשטוש הגבולות עלול להרחיק את החוקר מהמטרה, ולהביא לתוצאה הפוכה. תוצאה שלא רק שאיננה תופסת את מבצע העבירה, אלא אף יוצרת קורבן חדש מסוג אחר.
בפרשת שופטים נאמר: "צדק צדק תרדוף" (דברים טז, כ). חכמינו התמודדו עם השאלה מה טעם בכפילות המונח "צדק". התשובה שניתנה היא שאת התוצאה של הצדק יש להשיג בדרכי צדק: "צדק - בצדק תרדוף: רק באמצעים כשרים אתה רשאי לפעול בעד הצדק" (הרב מאיר צבי הערצקא, עטרת צבי, לפרשת שופטים). והמעניין הוא, שפסוקים מִספּר לפני כן כתוב: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" (שם, יח). כפי שהשופט חייב להשיג את הצדק בדרכי צדק, כך גם השוטר. השוטר מופיע לראשונה בתורה לא במסגרת הנורמטיבית שהובאה, אלא בדמות השוטר שהיה אחראי על היהודים בהיותם עבדים במצרים. הרב שמשון רפאל הירש (הרש"ר הירש) מסביר כי "השופט משמיע את תביעת החוק, והשוטר כופה את ביצועהּ. ומכאן 'שטר' - מכשיר" (פירושו לחומש שמות, פרק ה, פסוק ו). השוטר הוא יד הביצוע של החוק, מעין מכשיר ואמצעי. בתור שכזה, כמובן שעליו לבצע את עבודתו תוך הקפדה על יושר.