נזק ראייתי מובנה הוא מצב בו הנזק הראייתי מהווה תוצאה של אותו מעשה רשלנות שהביא לגרימת הנזק הישיר. כפי שצוין, הפסיקה הכירה בנזק ראייתי מסוג זה (למשל עניין מאיר; עניין בושוויק; עניין מימוני (בפסקה 113 לחוות דעתו של השופט עמית כאן); ע"א 1457/07 עיריית הרצליה נ' כץ (14.1.2009); ע"א 2886/05 אשכנזי נ' קופת חולים כללית (8.11.2010)). יוזכר כי השימוש בנזק ראייתי מובנה או לא מובנה איננו מוביל לקביעת האחריות אלא להעברת הנטל בלבד. כפי שאין לשלול את השימוש בכלל של "הדבר מעיד על עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין) בטענה שהוא עלול להביא לקביעת חבוּת יתר, כך אין לשלול מצבים אחרים של העברת הנטל כגון נזק ראייתי (לדוגמא של דחיית תביעה של רשלנות רפואית חרף קיומו של נזק ראייתי ראו פסק הדין שנכתב על ידי בע"א 2342/09 ג'ובראן נ' שירותי בריאות כללית (6.4.2011)).
באשר לשימוש האפשרי במשפט הפלילי בנזק ראייתי שנגרם כתוצאה ממחדלי חקירה, יוזכר כי ממילא הנטל מונח על כתפי התביעה ברמה של מעבר לכל ספק סביר. כדוגמה לכך נבחן מקרה שבו ראובן מואשם בפריצה. התביעה הביאה ראיות המוכיחות מעל לכל ספק סביר שראובן הוא הפורץ, אך המשטרה התרשלה בכך שלא בדקה טביעות אצבע בזירת הפריצה. נטען על ידי ההגנה שאילו היו נבדקות טביעות האצבע - היה מתגלה שהן שייכות לשמעון, ולא לראובן. התשובה לכך היא שעל פי דוקטרינת הנזק הראייתי, נטל הראיה עובר אל התביעה. ברם ייתכן והתביעה עמדה בנטל והדפה את הטענה. לאמור: די בראיות האחרות שגייסה התביעה, שכאמור מוכיחות מעל לספק סביר שראובן הוא הפורץ, כדי להוכיח שאילו היו נבדקות טביעות האצבע היו מתגלות טביעות אצבעותיו של ראובן, או אף שהימצאות טביעת אצבע אחרת לא הייתה סותרת באופן סביר מסקנה זו. כפי שנקבע בעניין סולימאן:
"הלכה היא כי מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו (ראו למשל: ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל (9.8.2006); רע"פ 2132/11 ארז נ' מדינת ישראל (20.3.2011))" (ע"פ 8447/11 סולימאן נ' מדינת ישראל (24.9.2012)).
וכך גם בעניין חזיזה:
"יש לבחון בעת בדיקה של טענה בדבר מחדלי חקירה את השאלה האם המחדלים הנטענים הם חמורים במידה המעוררת חשש שהגנת הנאשם קופחה כיוון שהתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו שלו. בדיקה זו נעשית תוך שקלול המחדלים הנטענים על רקע התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט" (ע"פ 8902/11 חזיזה נ' מדינת ישראל (15.11.2012)).