בין לבין, בשעה 22:15 התבקש הבלש עדי חממי ע"י רפ"ק מיכאלי לשמור על הנאשם 1, הם שוחחו שיחת חולין, ולדבריו לאחר כחצי שעה הנאשם 1 החל לבכות, וביקש לקרוא לקצין החקירות כי הוא רוצה לספר את כל האמת. הבלש חממי הודיע לו על זכותו לשתוק, שוחח עם קצין החקירות, וזה אמר לו שבעוד כמה דקות ייקח אותו החוקר לזמי, וכך קרה (ת/53).
בסמוך לשעה 23:15 (השעה נלמדת מת/16) ועד 23:33 נחקר הנאשם 1 ע"י החוקר שי לזמי (ת/4), ואמר שהוא רוצה לספר כל מה שקרה. למרות שניסה להמעיט מעט מחלקו ולהגדיל את חלקו של הנאשם 2, הוא מסר גרסה מפורטת לגבי כל השתלשלות האירוע, קשר את עצמו לביצוע הרצח (אם כי פחות לתכנון), להצתה ולהשמדת הראיות, והביע נכונות לערוך שחזור ולהצביע על הכל, לרבות על המקום בו הוחבא האקדח.
ביום 1.3.18 מהשעה 00:10 ועד 02:57 יצא הנאשם 1 יחד עם החוקר שי לזמי, הבלשים דור בוסקילה ועדי חממי, וצוות המעבדה הניידת יואב ברקן וצחית חזן לשחזור (ת/5, ת/16), במהלכו הוביל את השוטרים למקום בו הוחבא האקדח (שם אכן נמצא האקדח ע"י השוטרים); ערך שחזור של האירוע מתחילתו, תוך הובלת השוטרים לזירת האירוע ומתן עדות מפורטת על כל מעשיו יחד עם הנאשם 2 בליל האירוע, לרבות הובלה לתחנות הדלק והצבעה על נקודות ציון שונות במסלול ההליכה; והוביל גם למקומות שבהם, לאחר האירוע, השליכו הנאשמים פריטים שונים (הג'ריקן, הבגדים שלבשו ומפתחות הרכב של המנוח), שחלקם נתפסו במהלך השחזור.
לאחר סיום השחזור, ב-1.3.18 לפנות בוקר, הנאשם 1 צפה בתיעוד השחזור בוידאו, נחקר שוב תחת אזהרה, ומסר עדות מפורטת נוספת על כל האירוע (ת/6, ת/7). במקביל, בסמוך לשעה 03:00 הוחלט לעצור את הנאשמים (ת/44, ת/45), ובשעה 04:30 הודע לסנגוריה הציבורית על מעצרם (ת/76).
לאחר מועד זה נערכו פעולות חקירה נוספות עם הנאשמים (חקירות נוספות, שחזור לנאשם 2 ועימות), וכן נאספו סרטונים ממצלמות אבטחה במסלול אליו הובילו הנאשמים בשחזורים (ת/19, ת/64) ומאולמי "לאגו" בראשון לציון, שם שהו הנאשמים במסיבה למחרת הרצח.
עדותה של נ', בת זוגו של המנוח
בעדותה הראשית העידה העדה, כי המנוח היה בן זוגה למעלה מחצי שנה; כי הנאשם 1 היה חבר קרוב שלה, הם גרו בשכנות ויש קשר גם בין משפחותיהם; וכי ההיכרות בין המנוח לנאשם 1 החלה באמצעותה, אך "יכול להיות שהתנהלו עניינים מאחורי הגב שלי שאני לא ידעתי עליהם".
העדה סיפרה, כי ביום שקדם לאירוע (26.2.18), היא והמנוח בילו יחד, הוא היה אמור ללכת בערב לעבודה כמאבטח באולם אירועים "נסיה" והודיע למנהל שלו שיאחר קצת, לקח אותה לביתה בערך בשעה 18:20 ונסע לעבודה; בהמשך הם התכתבו בוואטסאפ ושוחחו בטלפון, והוא אמר לה שיגיע אליה בשבע בבוקר, ייקח אותה לעבודה ואת האחיין שלה לגן, כשהשיחה האחרונה ביניהם היתה מעט לאחר חצות והיא הלכה לישון. לדבריה, למחרת התעוררה בשעה 06:30, התארגנה לעבודה, הכינה את האחיין שלה למסיבה בגן, והמתינה למנוח אך הוא לא הגיע, היא התקשרה אליו פעמים רבות ושלחה לו הודעה, אך ללא מענה; היא החלה לדאוג והיתה נסערת, נסעה לביתו, פתחה את החלון וקראה בשמו, אך ראתה שהבית נשאר כפי שהשאירו אותו בערב ושרכבו של המנוח לא בחניה, והחלה להתקשר למנהל של המנוח ולחבריו, ובהם הנאשם 1. לדבריה, הנאשם 1 לא ענה לשיחתה ולאחר מכן חזר אליה, היא סיפרה לו שהמנוח נעלם ושהיא לא מצליחה להשיג אותו, והוא השיב שלא שמע מהמנוח, ו"אמר לי אל תדאגי, חיים שלי, ימצאו אותו הכל טוב, משהו כזה. אני לא זוכרת בדיוק כי עברה שנה" (עמ' 118).