ראוי לציין, כי למרות שכל אחד מהנאשמים החליט לשתף פעולה עם צוות החקירה בנסיבות שונות ובנקודות זמן שונות בחקירה, הרי שאמרותיהם במשטרה מלאות בקווי דמיון כה רבים, שלא ניתן להסבירם אלא בכך שהם סיפרו את האמת על שהתרחש באירוע; והנאשמים אכן לא הצליחו לתת הסבר סביר לכך בעדויותיהם בפנינו. יוזכר, כי הטענה שהנאשם 1 קיבל מידע מהמתרחש בחקירת הנאשם 2 ע"י הבלש חממי, נדחתה על ידי כלא אמינה; מה גם שניתן לראות, כי הודאותיו הראשונות של הנאשם 1 ניתנו ברצף מיום 28.2.18 בשעה 23:15 ועד למחרת בבוקר (ת/4 עד ת/7), והוא מסר במסגרתן הרבה יותר פרטים ממה שמסר הנאשם 2 (הנאשם 2 נחקר באותו יום עד השעה 23:40), כך שטענת ההגנה כי ההודאות נמסרו תוך השפעה הדדית של הנאשמים, אינה אפשרית.
קווי הדמיון בין גרסאותיהם של הנאשמים במשטרה בולטים הן בנוגע לפרטים בהם הם מודים גם היום, כמו נסיון ההתפרצות לבית המנוח, הצתת הרכב, והשמדת הראיות לאחר האירוע; אך חשוב מכך, קיימים קווי דמיון רבים גם בנוגע לפרטים אותם הם מכחישים בגרסתם הנוכחית. וכך, שני הנאשמים תיארו באמרותיהם את תקיפת המנוח בהפתעה מאחור; שניהם תיארו כיצד לאחר שנפל ארצה המשיכו להכותו בכל חלקי גופו באגרופים, בבעיטות ובאמצעות אבנים; שניהם סיפרו שבשלב מאוחר יותר המנוח התעורר, והנאשם 2 בעט בו עד ששוב השתתק (הגם שהנאשם 2 טען שפעל בהוראתו של הנאשם 1, והעלה זאת לראשונה רק בעימות); כל אחד מהנאשמים הציג בחקירותיו חבלות שנגרמו לו כתוצאה מתקיפת המנוח; שניהם סיפרו כי הבחינו באקדח של המנוח עובר לאירוע ושכנעו אותו להשאירו ברכב (הגם שכל אחד מהם טען שהאחר הוא שעשה זאת); ובניגוד לדבריהם כיום, שניהם אף טענו מפורשות שלא בדקו מה מצבו של המנוח ולא ניסו לדבר איתו לפני שהלכו לקנות את הדלק ולפני שהציתו את הרכב.
מהאמור עולה, כי שני הנאשמים מסרו באמרותיהם גרסה מפלילה שבה קשרו את עצמם לתקיפת המנוח בצוותא חדא, בצורה ברוטלית, במכות רבות, לרבות לאחר שהכרתו חזרה אליו לרגע, ובכך גרמו למותו; ושניהם אף טענו באמרותיהם כי לא בדקו מה מצבו של המנוח לפני שהחליטו להצית אותו ואת הרכב. העובדה שהנאשמים מסרו גרסה כה מפלילה, לא רק האחד את רעהו, אלא כל אחד מהם את עצמו, מבלי שניתן לכך כל הסבר סביר, מעידה כשלעצמה על כך שגרסתם במשטרה לגבי אופן גרימת מותו של המנוח, היא גרסת אמת.
בהקשר זה יצוין, כי אמנם הנאשם 2 טען כי הנאשם 1 הכה תחילה את המנוח באמצעות אבן שהוכנסה לגרב שבו הצטייד מבעוד מועד, והנאשם 1 הכחיש זאת בתוקף; ואולם בחומר החקירה יש תימוכין לכך שגרסת הנאשם 2 בעניין זה, אותה העלה מיוזמתו כבר בתשאול עם מפקד הימ"ר (ת/11), ועליה חזר בעקביות בכל אמרותיו, היא הגרסה האמינה מבין השתיים. אמינות גרסתו של הנאשם 2 בנוגע לגרב נובעת בעיקר מכך שהיא כוללת פרט מוכמן שלא היה ידוע לנאשמים (כאשר גם בעדותו בבית המשפט הנאשם 2 לא טען שפרט זה נאמר לו ע"י מי מהחוקרים), ולפיו באזור בו העלו הנאשמים את המנוח לרכב, נמצא גרב שעליה כתמי דם אדם. עוד יצוין, כי בהמשך ציין הנאשם 2 שמדובר בגרב לבן, ושהנאשם 1 אמר לו שאיבד אותו (ת/14 בש' 30-46), נתונים שגם הם מתיישבים עם הפרטים המוכמנים לגבי הגרב - גרב לבן שנותר באזור בו חנה רכב המנוח ביער.