מכל האמור עולה, כי ניתן לקבוע בוודאות שהאירוע התרחש באופן דומה לזה שהנאשמים תיארו באמרותיהם, אך בצוותא חדא וכתוצאה מתכנון מוקדם, ולא כאשר אחד מהם מוביל והשני נגרר או כשאחד מהם מאיים והשני פוחד, כפי שניסה כל אחד מהם לטעון בנסיון לחלץ את עצמו.
ג. הראיות החיצוניות המחזקות את אמרות הנאשמים במשטרה
מעבר לסימני האמת העולים מבחינת אמרותיהם של הנאשמים במשטרה ומקווי הדמיון ביניהן, הרי שכפי שצוין לעיל, יש להן חיזוקים רבים מתוך הראיות החיצוניות. אמנם, חלק נכבד מהראיות החיצוניות מחזק את עצם קרות האירוע, את אחריותם של הנאשמים למות המנוח ועניינים שאינם מצויים במחלוקת (כמו למשל מציאת דמו של המנוח על הסלע, בגדי הנאשמים שעליהם דם אדם, מציאת האקדח והמחסנית של המנוח, מצלמות האבטחה מתחנות הדלק ועוד). ואולם, חלק מהראיות החיצוניות מחזק את אותם עניינים שבמחלוקת, דהיינו את קיומם של תכנון מוקדם וכוונה מראש להרוג את המנוח, ואת האופן שבו תקפו הנאשמים את המנוח.
השיחה שהתקיימה בין הנאשמים ביום 26.2.18 בשעה 21:27
ראיה מרכזית בנוגע לתכנון האירוע מראש עולה מהאזנה לשיחות הטלפון שהוקלטו בטלפון של הנאשם 1 (ת/27א), ובראשן השיחה שהתקיימה בין הנאשמים ביום 26.2.18 בשעה 21:27 (שיחה 21-27-20, ת/27, ת/70). בשיחה נשמע הנאשם 2 מבקש לדעת מה שם משפחתו של המנוח כי הוא "צריך לבדוק משהו", ולאחר שהנאשם 1 אומר לו את שמו המלא, שואל הנאשם 2 אם אין לו אף אחד בארץ, "משפחה... דודים?", והנאשם 1 משיב שאין לו שום משפחה בארץ. שיחה זו שהתנהלה זמן קצר לפני שהנאשם 2 הגיע לבית הנאשם 1 לקראת המפגש עם המנוח, מפגש שבו המנוח מצא את מותו, מחזקת את דברי הנאשם 2 בחקירותיו לגבי קיומו של תכנון מוקדם לרצוח את המנוח ולהעלים את גופתו על מנת לגנוב לו את הסמים; ואף מחלישה את טענת הנאשם 2 כי היה פסיבי ורק נגרר אחרי הנאשם 1. יוער, כי קו מחשבה דומה של הנאשמים, לפיו המנוח הוא אדם בודד בארץ שאיש לא יחפש אותו, עולה מהסבריהם, גם במסגרת עדויותיהם בפנינו, כי החליטו להצית את הרכב על מנת להעלים את גופת המנוח כך שלא ניתן יהיה לזהותו.
במסגרת עדויותיהם של הנאשמים לפנינו, הם טענו כי שיחה זו בוצעה על רקע תכניתם לאיים על המנוח ולהפחידו כדי לקחת ממנו את הסמים מבלי לשלם, זאת על מנת לוודא קודם לכן שאין מאחורי המנוח משפחה או מישהו שיכול לנקום בהם על גניבת הסמים (הנאשם 1- עמ' 336-337, 384, 410-411; הנאשם 2- עמ' 461-463). בהקשר זה יוער, כי הסברו של הנאשם 1 בעדותו כי "פחדנו שיש לו משפחה, שבשלב מסוים אם הוא ילך, נגיד, לאח שלו ויגיד לו תקשיב, הרביצו לי, גנבו לי, לקחו לי, שיהיה מי שיעמוד מאחוריו ואז יבוא עלינו, שנדע שאם יש לו משפחה אז לא נצא מהבית אחרי שנרביץ לו וניקח את הסמים" (עמ' 336 ש' 11-14, וכן בעמ' 410 ש' 16-22), כלל לא ברור, שהרי הנאשם 1 ידע היטב שאין למנוח משפחה בארץ, וכך עולה בבירור מדבריו בשיחה; כך שמדובר בעוד שקר שמסר הנאשם 1 בעדותו בנסיונו להתמודד עם הראיות נגדו.