בנוסף, וכמו כל עדותם בפנינו, הסבר זה של הנאשמים מהווה גרסה כבושה שעלתה לראשונה רק בעדויותיהם בבית המשפט; וברי כי לו היה מדובר בהסבר האמיתי, הרי שהוא היה עולה בהזדמנות הראשונה. כאשר השיחה הושמעה לנאשם 1 בחקירתו האחרונה, הוא העמיד פני מופתע, תפס את ראשו בידיו ואמר שוב ושוב "איך לא שמתי לב" ו"איזה מטומטם אני", וטען שחשב שהנאשם 2 סתם שואל ורוצה לדעת אם הוא מכיר את המשפחה מענייני הסמים, או כדי שלא יתברר שמדובר בסוכן או במלשן; וכי לא חשב שהנאשם 2 מבקש לדעת זאת כדי לרצוח את המנוח (ת/9 ש' 163-191). כלומר, גם הנאשם 1 סבר כי הפרשנות הפשוטה של השיחה היא קיומו של תכנון מוקדם לרצוח את המנוח, אלא שטען כי מדובר בתכנון מצד הנאשם 2 בלבד, שהוא לא היה מודע אליו.
לעומתו, טען הנאשם 2 לשמע השיחה בחקירתו האחרונה, כי רק רצה לדעת עם מי הם הולכים להפגש, מאחר שדובר בסוחר סמים שהוא מעולם לא פגש, והוא רצה לוודא שהוא לא מסוכן או משתייך למשפחה של עבריינים, כפי שהוא נוהג לבדוק תמיד. יוער, כי הנאשם 2 התייחס תחילה לשיחה כאילו התנהלה לפני המפגש הראשון שלו עם המנוח ביום ראשון, דהיינו בקשר לביצוע עסקת סמים, ולא בקשר לאיומים או גניבת הסמים ממנו; אך גם כשנאמר לו שהשיחה נערכה שעות ספורות לפני הרצח, הוא עמד על גרסתו וטען שרצה לבדוק מי הוא המנוח רק בהקשר של עסקת הסמים, ולא אמר דבר לגבי החשש שמשפחת המנוח תפגע בהם אם יגנבו לו את הסמים (ת/15 ש' 60-96, 97-112, וכן ת/15א עמ' 23 ש' 24-25).
מהאמור ניתן ללמוד, כי מדובר בשיחה המחזקת מאד את המסקנה בדבר קיומו של תכנון מוקדם, וכי הנאשמים תכננו בצוותא לרצוח את המנוח עוד לפני השיחה האמורה, כלומר לכל הפחות מספר שעות לפני המפגש עמו ביום האירוע.
הגרב שנמצא בזירה
כאמור, כבר ביום 27.2.18 בשעות הצהרים, לאחר מציאת רכבו השרוף של המנוח, הגיעה למקום המעבדה הניידת וכ-20 מ' דרומית-מערבית לרכב נתפס זוג גרביים רטובים, קרועים ומוכתמים בחומר שנבדק והוברר כדם. אמנם, כפי שטענו באי כח הנאשמים (וכפי שהדגישו אף הנאשמים בעדויותיהם), הגרביים נבדקו במעבדה הביולוגית אך למרות עדות לדם ולפרופילים חלקיים שמקורם ביותר מפרט אחד, לא התקבל פרופיל בר השוואה (ת/86). ואולם, גם מבלי שנמצא על הגרביים דנ"א של הנאשמים או של המנוח, לא ניתן להתעלם מראיה זו אשר יחד עם אמרותיו של הנאשם 2, מהווה ראיה נסיבתית משמעותית.