נקבע לא אחת בפסיקה, כי ערכה ומשקלה של עדות כבושה מועטים ביותר, כל עוד העד אינו נותן הסבר מניח את הדעת לכבישת העדות ולסיבת חשיפתה בשלב מאוחר של המשפט (ראו למשל, ע"פ 4297/98 הרשטיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4), 673). עוד נקבע כי הדברים יפים גם לגבי עדות נאשם, הגם שבהליכי החקירה עומדת לו זכות השתיקה. בהקשר זה נקבע בע"פ 5730/96 גרציאני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.5.98):
"כאשר מתבקש יישומו של כלל "העדות הכבושה" לגבי נאשם, עומד בבסיס החשד המתוח על מהימנות הגירסה הכבושה, החשש הטבעי שהכבישה נועדה להתאמת הגירסה הכבושה לראיות התביעה ולסיכול האפשרות לבחון את מהימנותה, על ידי חקירתם של העדים שהעידו לפני חשיפתה. אשר על כן, גם נאשם הכובש את גרסתו חייב ליתן הסבר סביר ואמין בדבר הטעם לכבישתה של הגירסה; ובמקום שלא ניתן טעם כזה, נושאת הגירסה המאוחרת תווית של חשד, שמא היא כוזבת. תווית כזו טעונה הסרה; וכל עוד לא הוסרה הריהי מעיבה על אמינותה של הגירסה".
יתרה מכך, כאמור בסעיף 152(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 המנעותו של נאשם מלהשיב לאישום עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה. אמנם, הסנגורים ביקשו כי אי מתן מענה לא ייזקף לחובת הנאשמים (בדיון מיום 13.12.18 ומיום 8.1.19), אך לא נימקו כראוי את בקשתם, וכאמור, הנימוק שניתן, שמענה יפגע בהגנת הנאשמים שכן הם מפלילים זה את זה, לא עמד במבחן התוצאה.
עוד יצוין בהקשר זה, כי הגרסה שמסרו הנאשמים לראשונה בעדויותיהם בפנינו, היא הגרסה הקלה והפשוטה ביותר מבחינתם, וזו שהכי מיטיבה עמם. ולא ניתן כל הסבר בעדויותיהם מדוע, אם זוהי אכן גרסת האמת, היא לא הועלתה בכל שלב שלפני כן, ומדוע באמרותיהם במשטרה סיבכו את עצמם בגרסה חמורה הרבה יותר. כאמור, הטענות לפיהן אנשי המשטרה בנו לנאשמים גרסה ועודדו אותם להפליל האחד את האחר על מנת להשתחרר - נדחו, הן מאחר שנמצאו לא אמינות והן מתוך מתן אמון מלא בעדויות השוטרים. לכך יש להוסיף שגם אם כל אחד מהנאשמים חפץ בחקירותיו להפליל את האחר במעשים כדי לחלץ את עצמו, הרי שלא היתה לו סיבה להחמיר בד בבד בתיאור חלקו שלו באירוע (למשל לגבי אופן תקיפת המנוח); ולו היה האירוע מתרחש באופן אותו תיארו הנאשמים בבית המשפט, ברי כי הם היו מספרים זאת בחקירה, שכן גרסה זו היתה בעלת הסיכוי הרב ביותר לקדם את רצונם להשתחרר ממעצר. כפי שיפורט להלן, בחקירותיהם הנגדיות בעניין זה התפתלו הנאשמים בתשובותיהם ולא הצליחו לתת הסבר ברור ומשכנע לכבישת העדות.