דוגמא נוספת עולה מהאופן המניפולטיבי ורצוף הסתירות בו העיד הנאשם 1, בנוגע לשלב בו הבין שהמנוח מת. בעדותו הראשית סיפר, כי לאחר שהמנוח נפל והם ראו שהוא לא מגיב ושנוזל ממנו דם בכמויות גדולות, הם החלו לגרור אותו לרכב, ולשאלת הסנגור אם המנוח היה בחיים השיב שחשבו שבמקום יבש הדימום ייפסק והמנוח יתעורר, אבל "אני נוגע באזור של הרגל וקפוא, אני לא עכשיו רופא מוסמך או משהו כזה, אבל במד"א למדנו שדרך הרגל אפשר לדעת אם הבן אדם חי או לא, אני נוגע והבן אדם קר, הבן אדם חיוור, הבן אדם פשוט מת" (עמ' 343 ש' 7-11). לשאלת בית המשפט האם לא בדקו למנוח דופק, השיב באופן מתחמק כי זה קל להסתכל על הדברים מהצד ולשאול למה לא פעלו כך או אחרת (עמ' 343 ש' 13-17, 19-20). עם זאת בהמשך טען, כי לפני ששרפו את הרכב כבר ידעו שהמנוח מת שכן "באותה סיטואציה אין לבן אדם דופק, הבן אדם לבן... הבן אדם נהיה קר, הבן אדם בשנייה נהיה יותר לבן ממה שהוא היה" (עמ' 350 ש' 17-22); ולאחר מכן, הסביר שבשונה מדבריו במשטרה, הוא בדק ווידא שהמנוח לא חי, בכך שתפס אותו וחש שהוא קר, בדק לו את הרגל וראה שאין לו דופק ברגל. כשבית המשפט עימת אותו עם כך שקודם לכן נשאל אם לא בדק למנוח דופק ולא אמר זאת, השיב הנאשם באופן מניפולטיבי, תוך שהוא שולף שקרים בלי להתרגש, כפי שיובא להלן (עמ' 368-369):
"כב' הש' יעל רז לוי: איך בדקת? שאלה אותך השופטת אם בדקתם דופק, איך בדקת אם הוא חי?
הנאשם 1: אני תופס אותו, אני תופס אותו, הוא קר.
כב' הש' יעל רז לוי: כן, גשם, מזג האוויר, זה נקרא בדיקה אם הוא חי או מת לדעתך?
הנאשם 1: לעומת הטמפרטורה שהגשם יצר אצלנו, הקור שהוא יצר אצלנו, הידיים היו יותר...
כב' הש' יעל רז לוי: אם זו בדיקה, בדיקה זה משהו שיש לי תוצאה, בדקתי ו... עכשיו אמרת שגם כשחזרת עוד קיווית שהוא חי.
הנאשם 1: באותו רגע בדקתי לו ברגל ואין לו דופק.
כב' הש' יעל רז לוי: אה, כן בדקת? רגע, רגע, אז...
הנאשם 1: ברגל אני אמרתי שכן, החזקתי לו ברגל וברגל אין דופק.
כב' הש' גילת שלו: אני שאלתי אותך על דופק ואתה אמרת לי לא בדקתי, לא חשבתי על זה באותו רגע, אמרת לי: 'בדקתי טמפרטורה'.
הנאשם 1: אני אמרתי שתפסתי ברגל, תפסתי ברגל, ברגל... מי שעבר קורס בסיסי של 48 שעות, שזה היום חובה בכל בגרות... יודע שדרך הרגל אפשר לבדוק אם יש זרימה של דם, אם יש דופק.