גם לגבי השלב בו הבחינו באקדחו של המנוח, מסר הנאשם 1 בעדותו גרסה כבושה, לפיה הם כלל לא ראו את האקדח לפני האירוע אלא זמן מה עובר להצתת הרכב; גרסה העומדת בסתירה גמורה לדברים שמסרו הנאשמים במשטרה, כאשר כל אחד מהם סיפר על כך שראו את האקדח לפני האירוע, ושהאחר שכנע את המנוח להשאיר את האקדח ברכב. הנאשם 1 לא נתן כל הסבר לשינוי הגרסה בעניין זה, וכלל לא התייחס לכך בעדותו הראשית פרט לאזכור אגבי של השלב בו לכאורה ראו את האקדח בדלת הרכב לפני ההצתה (עמ' 347 ש' 14-17). בחקירתו הנגדית טען, כי הגרסה שמסרו במשטרה שקרית והוסיף "אני רוצה להבין דבר אחד, זה נשמע הגיוני שבן אדם באמצע יער מול שני אנשים ילך, ישים את הרכב (כך במקור- ג.ש) באוטו כמו שטענתי?... קשה לי להאמין שזה נכון, למה? כי זה שקרי... שקרי שביקשנו ממנו, האקדח לא היה עליו ובגלל זה לא חששנו, את האקדח קלטנו רק כשבאנו לשרוף גופה..." (עמ' 387 ש' 1-7). עוד יוער, כי במהלך השחזור הסביר הנאשם 1 שבדרכם ליער ברכב של המנוח, הנאשם 2 היה אמור לשבת מלפנים ליד המנוח, אך לאחר שראה את האקדח, הוא ישב איתו מאחור כדי שיוכלו לדבר (ת/5ג עמ' 7 ש' 25-32); וכי גם בעדותו הראשית אמר שהוא והנאשם 2 ישבו מאחור והתלחששו, הגם שהשמיט את הסיבה לאופן ישיבה זה ואת תוכן השיחה (עמ' 340 ש' 1-2). מעבר לעובדה שהנאשם 1 לא מסר כל הסבר לכבישת העדות בעניין זה, הוא גם לא הסביר מה היתה הסיבה לכך ששיקר לכאורה בעניין זה לאורך חקירותיו במשטרה, או כיצד גם הנאשם 2 מסר במשטרה את אותה גרסה שקרית לכאורה; ואף לא מנה עניין זה בין אותם נושאים לגביהם שיקר לכאורה בחקירה בעקבות השיחה עם הבלש חממי (ראו עמ' 366-371).
ההתרשמות מעדותו של הנאשם 2
גם עדותו של הנאשם 2 הותירה רושם לא אמין בעליל, והרושם המרכזי שעלה מעדותו היה של אדם מניפולטיבי, שאינו בוחל בשקרים ומרוכז מאד בעצמו, באופן בו הוא מעצים את ה"עוולות" שלדעתו נעשו לו ע"י צוות החקירה, ומנגד מצמצם ומתקשה להבין את חומרת מעשיו ואחריותו, גם על פי גרסתו החדשה, לגרימת מותו של אדם על רקע של מה בכך. הרושם שהנאשם 2 מרוכז בעצמו, מניפולטיבי ורגיל לקבל את מבוקשו, עלה גם מצפיה והאזנה לתיעוד חקירותיו במשטרה, כפי שתואר לעיל, וכן מהתנהלותו בדיון שהתקיים ביום 16.7.19, שבו היתה אמורה להשמע עדותו. בדיון האמור ביקש הנאשם 2 לדחות את מתן עדותו בשל אירוע שעבר בכלא, ולמרות מספר החלטות שבהן נדחתה בקשתו, לאחר שהתרשמנו שהוא מסוגל להעיד ולאחר שהורינו לו לפחות להתחיל בעדותו, עמד הנאשם 2 בסירובו, ניסה להתווכח ולהתמקח ארוכות עם בית המשפט ולאחר שבקשתו לא נענתה ואף הוסברה לו המשמעות של המנעות מלהעיד, ויתר תחת מחאה על זכותו להעיד (עמ' 425-444). דא עקא, בדיון שלאחר מכן ביקש הנאשם 2 לאפשר לו להעיד ובסופו של דבר בקשתו נענתה, כך שבפועל הוא הכתיב את דחיית עדותו כפי שהחליט לעשות מלכתחילה (ראו החלטה מיום 28.10.19).