כאמור בסעיף 301(ג) לחוק בנוסחו הישן, ההחלטה להמית יכולה להתגבש גם בצמוד לביצוע המעשה, כהרף עין, עקב התרחשות מסוימת בסמוך לאירוע הקטלני, או אף ממש במהלכו; כאשר נקבע כי די לשם כך בפרק זמן קצר בו צפה הממית את תוצאות מעשיו ושאף להשיגן (ראו, י' קדמי על הדין בפלילים, שם בעמ' 1102).
בענייננו, קיומה של החלטה להמית עולה בראש ובראשונה מדברי הנאשמים עצמם, מהם עולה כי הכוונה להרוג את המנוח על מנת להשאיר ברשותם את הסמים מבלי לשלם עבורם, התגבשה שעות רבות לפני האירוע. כאמור, הנאשם 1 באמרותיו מיעט בפרטים לגבי קיומו של תכנון מוקדם וניסה להציג את האירוע כאירוע ספונטני שהתרחש ביוזמתו של הנאשם 2. ואולם, מדברי הנאשם 2 בחקירותיו עולה, כי הנאשמים שוחחו מראש על התכנית להרוג את המנוח, וכי הנאשם 1 פירט באוזניו באופן מדוקדק את תכניתו לקחת את המנוח למקום מבודד, שם המנוח והנאשם 2 ישוחחו מלפנים, בעוד הוא יגיע מאחור ויכה בראשו של המנוח בהפתעה, עם גרב שבתוכו אבן, זאת כפי שאכן קרה; ואף תכנן תחילה לקבור את המנוח ביער, אך הדבר לא יצא לפועל בשל הגשם השוטף שירד בעת האירוע. כאמור, על אף שהנאשם 2 ניסה מספר פעמים לצמצם ולטשטש גרסה זו, ככל הנראה כשהבין משאלות החוקרים כי היא מסבכת גם אותו; הוא שב והסביר כי לא הצליח להניא את הנאשם 1 מתכניתו, ואישר כי למרות זאת התלווה אל הנאשם 1 והשתתף עמו בביצוע העבירות (הגם שטען אותה עת כי פעל תחת פחד ואיומים).
כפי שצוין לעיל, גרסתו זו של הנאשם 2 בדבר קיומו של תכנון מראש להרוג את המנוח, למרות נסיונותיו לצמצמה ולעמעם את חלקו באותו תכנון, מתיישבת עם ראיות רבות אחרות, חלקן ראיות עצמאיות ובעלות משקל רב, ובהן: שיחת הטלפון שהתקיימה בין הנאשמים מספר שעות לפני האירוע, במסגרתה ביקש הנאשם 2 לוודא שלמנוח אין קרובי משפחה בארץ, שיחה שגם הנאשם 1 הסכים בחקירתו כי היא מבטאת תכנון מראש להרוג את המנוח; הגרביים הלבנים הקרועים שנמצאו בסמוך לרכב המנוח, שעליהם דם אדם, שבהם סימנים היכולים להתיישב עם כך שהוכנסה לתוכם אבן לצורך הכאת המנוח, בדיוק כפי שהנאשם 2 סיפר שהנאשם 1 תכנן מראש; והתנהגותם של הנאשמים לפני האירוע - החלפת הבגדים לבגדים כהים, השארת הטלפונים הניידים שלהם בבית הנאשם 1, והובלת המנוח למקום מרוחק ומבודד באמתלת שווא.
למעלה מן הנדרש אוסיף, כי גם אופן ביצוע מעשה ההמתה יכול להעיד על קיומה של כוונה מראש אצל הנאשמים להמית את המנוח. אמנם, הנאשמים לא הצטיידו מבעוד מועד בנשק קטלני "טיפוסי", אלא התכנית היתה להכותו באמצעות אבן שתוכנס לגרב, תוך ניצול גורם ההפתעה, ולאחר מכן להמשיך להכותו בצוותא. ואולם, כעולה מאמרות הנאשם 1 במשטרה (ובמידה מסויגת יותר גם מאמרותיו של הנאשם 2), הנאשמים הכו את המנוח בצורה ברוטלית ואכזרית. וכך למשל תיאר הנאשם 1, כי לאחר שהמנוח נפל וראשו נחבט באבן "אני רואה את [הנאשם 2] ממשיך להכות אותו, ואומר לי 'תכה אותו, תכה אותו', והכיתי את הבן אדם. עד שלא ידעתי, פשוט השתגעתי. אני לא יודע כאילו... עם כל מה שבא לי ליד, עם אבנים, עם היד, עם הכל... באזור של הראש והבטן... ו[הנאשם 2] תופס אותי, אומר לי "תירגע, תירגע'" (ת/4 עמ' 4 ש' 17-29); והנאשם 2 סיפר כי הנאשם 1 "לקח גרב שבתוך הגרב הייתה אבן ונתן ל[מנוח] בראש ואני מהלחץ פחדתי קפצתי על [המנוח] החזקתי אותו ו[נאשם 1] פשוט פוצץ אותו נתן אגרופים בעיטות אבנים אבן רגילה מהשטח מהרצפה דפק לו בראש" (ת/12 ש' 20-22).