רפ"ק מיכאלי אישר שפגש את אבי הנאשם 2 בסמוך להגעתם לתחנה; ולשאלה מדוע אמר לאב שהנאשם 2 לא חשוד אלא מוזמן כעד, השיב שאם אמר זאת הרי שהוא עדיין לא היה חשוד בנוגע לסמים (עמ' 244). לגבי מזכר שכתבה התובעת בעקבות רענון זכרון שנערך לו (נ/1), הסביר הקצין כי ביום החקירה, בשלב שבו כבר הבינו שהנאשם 2 חשוד ברצח, התקשר אליו חבר, קצין משטרה שהוא גם חבר של משפחת הנאשם 2 וביקש לדעת "מה הסיפור", אמר שההורים מודאגים, שהם מחכים הרבה זמן ולא מקבלים תשובות מהחוקרים; הוא השיב שלמרות חברותם הוא לא יכול למסור לו פרטים, ובאחת השיחות ביניהם, לשאלת החבר אם הם צריכים לקחת עורך דין, השיב לו בחיוב. לדבריו, לא תיעד זאת מאחר שלא חשב שזה מצריך תיעוד, שכן זה קרה לאחר שהנאשם 2 נחקר והוזהר, מה גם שבשעות הלילה המאוחרות כבר יצרו קשר עם המשפחה והודיעו להם שלמחרת תתבקש הארכת מעצר בבית המשפט; ואינו יודע מדוע התובעת לא כתבה בנ/1 שהוא אמר לחבר שיש צורך בעורך דין, שכן הוא חושב שאמר לה זאת בשיחת הרענון (עמ' 253-257).
הבלש עדי חממי כתב במזכרו מיום 5.3.18 (ת/53), כי ביום 28.2.18 בשעה 22:15 הוא התבקש ע"י רפ"ק מיכאלי לשמור על הנאשם 1 שהיה חשוד ברצח, הם שוחחו שיחת חולין ולאחר כחצי שעה הנאשם 1 החל לבכות, ביקש ממנו לקרוא לקצין החקירות כי הוא רוצה לספר את "כל האמת"; חממי הודיע לו על זכותו לשמור על זכות השתיקה והודיע על כך לרפ"ק מיכאלי, אשר אמר לו שבעוד כמה דקות ייקח אותו החוקר לזמי לחקירה, ולאחר מספר דקות הועבר הנאשם 1 לטיפולו של החוקר לזמי.
בחקירתו הנגדית הבהיר הבלש חממי, כי באותו יום סופח לסייע לחקירות בתיק הרצח וכשהתבקש לשמור על הנאשם 1 כבר ידע שהוא חשוד ברצח, אך אינו זוכר מי אמר לו זאת. כן ציין, כי לפני כן כשיצא עם הנאשם 1 להביא את הסמים, עשה את מה שביקשו ממנו ולא ידע מה הקשר של הסמים לחקירה; והוסיף כי "האמת שזה לא כל כך עניין אותי, רצח, סמים, אני סך הכל שומר עליו" (עמ' 262-266). לדבריו, הוא יודע שאינו חוקר, השיחה בינו לבין הנאשם 1 היתה שיחת חולין בלבד ולא גלשה לנושא החקירה והחשדות נגדו; ולאחר כחצי שעה הנאשם 1, עם דמעות בעיניים, אמר לו לקרוא לקצין החקירות כי הוא רוצה לספר את האמת; וכשהודיע על כך לרפ"ק מיכאלי, זה הורה לו להמתין לחוקר לזמי ולא לדבר עם הנאשם 1 (עמ' 266-268). לשאלת הסנגור, אישר שיתכן שדיבר עם רפ"ק מיכאלי פעמיים בעת שהמתין להגעת החוקר (עמ' 276-277).