עוד ראוי לציין, כי צפיה בסרטון חקירתו הראשונה של הנאשם 2 (ת/10ב) מעלה, כי בתחילת החקירה הנאשם 2 לא נראה לחוץ, ניסה לשדר קור רוח, ומסר גרסה לגבי מעשיו עם הנאשם 1 בימים האחרונים; מה שיכול להתיישב עם דברי הנאשמים כי כבר בנסיעתם למסיבה, הם תיאמו ביניהם מה לומר למשטרה אם ייחקרו. בהמשך החקירה, נתפס הנאשם 2 בסתירות לא מעטות, התאים את תשובותיו לחומר שעלה בפניו מתוך השאלות שהוטחו בו, וניתן ממש לראות כיצד הוא חושב ומתחיל להבין שיש בידי החוקרים ראיות נוספות, ואף נראה כי הבין במהלך החקירה שהנאשם 1 שיתף את החוקרים ביותר ממה שסוכם ביניהם (לגבי עסקת הסמים עם המנוח); ובהמשך החקירה הוא נראה מעט דרוך ופחות קר רוח, והדבר ניכר בעיקר לקראת סוף החקירה כשנשאל לגבי תחנת הדלק "פז" בשדרות.
כעולה מעדותו של החוקר בניטה, בסיום החקירה, הנאשם 2 נלחץ כשהוא הבחין בחבלות על גופו ואף כשהטיח בפניו שהוא לא אומר את כל האמת, ובשלב זה הוא השאיר אותו בהשגחת החוקר מליחי. מכל האמור ניתן לשער, כי הנאשם 2, שהתרשמתי כי הוא אדם נבון, הבין לקראת סיום החקירה הראשונה, כי בידי צוות החקירה ראיות לא מועטות וכי "הקירות מתחילים לסגור עליו", והדבר מסביר מדוע שאל את החוקר מליחי מה יקרה איתו. בשלב זה ככל הנראה, החליט הנאשם 2 למלט את עצמו, תוך נסיון להטיל את כל האחריות באירוע על הנאשם 1; ולכן הוא ביקש "לספר את האמת", תוך נסיון לקבל הבטחות מצוות החקירה, וכשהוא למעשה יוזם השיחה.
לאור כל האמור, נדחית טענת ההגנה כי השיחה עם החוקר מליחי היא בבחינת "תשאול נעלם" שתוכנו אינו ידוע, ושבמהלכו הובילו החוקרים את הנאשם 2 להודות ברצח ולהפליל את הנאשם 1; וכן נדחית גרסתו של הנאשם 2 לגבי ההתרחשות שקדמה לתשאול עם מפקד הימ"ר.
הטענה בדבר העדר אזהרה ואמצעים פסולים שננקטו בתשאול עם מפקד הימ"ר
אין חולק, כי הנאשם 2 לא הוזהר, לא הודע לו כי הוא חשוד ברצח ולא הודעו לו זכויותיו במהלך התשאול המוקלט עם מפקד הימ"ר, כמו גם בשיחה שהתקיימה קודם לכן עם החוקר מליחי. בחינת מכלול החומר הקשור בתשאול זה מעלה, כי על אף שמצאתי כאמינות את עדויות החוקרים, לפיהן הנאשם 2 לא היה חשוד ברצח עד לשלב שבו סיפר על מעורבותו באירוע למפקד הימ"ר; הרי שהיה על מפקד הימ"ר והחוקר מליחי להזהירו בחשד למעורבות ברצח ולהעמידו על זכויותיו, לכל הפחות בעת שהחל לקשור את עצמו לאירוע במהלך התשאול.