אין גם ממש בטענה כי הנאשם 2 היה מחויב בגרסה שמסר למפקד הימ"ר, וכי לא היתה לו ברירה אלא להמשיך ולמסור את אותה גרסה (וכאמור טענה זו נדחתה בפסיקה). לו אכן היתה גרסת הנאשם 2 נמסרת כתוצאה מרמיסת זכויותיו ע"י צוות החקירה, מהבטחות שניתנו לו ומאיומים שהוטחו בפניו ולו אכן היה הנאשם 2 משתף בכך את סנגוריו כבר למחרת, כפי שטען וכפי שמתבקש; חזקה כי סנגוריו היו מעלים טענות אלו בדיוני הארכות המעצר, והיו מנחים אותו להעלות את טענותיו כלפי צוות החקירה כבר בחקירה הבאה, ולחזור בו מהדברים השקריים לכאורה שמסר.
לאור כל האמור, אני דוחה את טענות ההגנה בדבר פגמים שנפלו בגביית אמרותיו של הנאשם 2, וקובעת כי כל אמרותיו קבילות כאמרות חוץ של נאשם בנוגע אליו; ומקל וחומר, הן קבילות גם כאמרות של עד ביחס לנאשם 1. יתרה מכך, אני קובעת כי גרסתו של הנאשם 2 בפנינו, במסגרתה חזר וטען פעם אחר פעם, כי השוטרים רמסו את זכויותיו ואיימו עליו, וכי כתוצאה מכך מסר את אמרותיו, אינה אמינה; וכי לא בכדי הועלתה גרסה זו לראשונה בבית המשפט, לאחר שכל חומר החקירה כבר נפרש לעיניו, והוא הבין את משמעותו.
טענותיו של הנאשם 1 לגבי קבילות אמרותיו
כאמור, גם הנאשם 1 טען כי הודאתו הראשונה ניתנה לאחר תשאולים "נעלמים" שנערכו לו ע"י הבלש חממי, הן בעת שהוביל את הבלשים לסמים שהוחבאו ליד ביתו, והן במהלך שיחתם בפינת העישון; כשלטענתו, בשלב זה הבלש חממי פרס בפניו את גרסתו של הנאשם 2 ואמר לו שאם יוכיח שהנאשם 2 משקר ושהוא זה שאחראי למעשים, הוא ישתחרר ממעצר. לטענתו, בעקבות כך הוא מסר גרסה שקרית שנועדה להפליל את הנאשם 2 ולחלץ את עצמו מהתיק, תוך שנעזר בפרטים שמסר לו הבלש חממי מתוך חקירת הנאשם 2.
לאחר בחינת מכלול הראיות, אני מוצאת גרסה זו כלא אמינה וקובעת כי הבלש חממי לא ביצע כל תשאול לנאשם 1 (לא כל שכן תשאול "נעלם"), וכי הוא תיעד את תוכן השיחה ביניהם בצורה מדויקת במזכרו, זאת הגם שהדבר נעשה באיחור.
ראשית, כאמור, האמנתי לעדויות השוטרים, ובכלל זה לעדותו של הבלש חממי, אשר שלל מכל וכל את הטענות של הנאשם 1, ועמד על כך שבפינת העישון התנהלה ביניהם שיחת חולין, וכשהנאשם 1 רצה לספר את האמת הוא התקשר מיד לרפ"ק מיכאלי, שהנחה אותו לא לדבר עם הנאשם 1 ולהמתין לחוקר. עדות זו מתיישבת היטב עם עדויותיהם של רפ"ק מיכאלי והבלש דור בוסקילה, ומשדחיתי את הטענות לגבי קנוניה מתוכננת היטב, הרי שדברי העדים לפיהם הבלשים שהגיעו ככח עזר ליחידה החוקרת לא היו מודעים לכל פרטי החקירה, מתיישבים עם ההגיון; וברי כי הבלשים לא יכלו לדעת את פרטי גרסתו של הנאשם 2, ובוודאי שלא בזמן חקירתו ממש, כפי שיפורט להלן.