כבר בפתח החקירה הרביעית, נראה הנאשם 1 כמי שבכה קודם לכן, דיבר בקול חלש ולעתים קולו נשבר, ואמר שבכוונתו לספר את כל מה שקרה בנוגע לרצח (ת/4 עמ' 1), ובסיום החקירה הוסיף שהוא מוכן להוביל את החוקרים לאקדח ולשאר הפריטים, וציין באופן שנראה אמין למדי, כי "אני לא... לא רוצה לשקר יותר, אני עשיתי טעות, אני מוכן לשלם עליה" (שם בעמ' 9 ש' 32). אמנם ברור מתוכן האמרה, כי גם בשלב זה הנאשם 1 לא אמר את כל האמת, גילה טפח והסתיר טפחיים. וכך, הוא ניסה להטיל את רוב האחריות לתכנון ולביצוע המעשים על הנאשם 2 (כך לגבי הרעיון ללכת למקום נידח, להשאיר את הטלפונים בבית ולהחליף בגדים, לגבי הבקשה מהמנוח להשאיר את האקדח ברכב, לגבי המכה הראשונה בראשו של המנוח, ההצעה לשרוף את הרכב ולהפטר מהבגדים ומשאר הפריטים); טען שאוים ע"י הנאשם 2 (זאת כבר מתחילת החקירה, ראו עמ' 1-2), למרות שברור שמדובר בשקר; וניסה למעט בפרטים לגבי התכנון המוקדם של האירוע, שכן הציגו כאירוע שאליו נקלע לאחר שהנאשם 2 הפתיע אותו במעשיו. עם זאת, באופן כללי נראית הגרסה שמסר בחקירה זו בנוגע לאופן ביצוע הרצח והאירועים שלאחר מכן, כגרסה הקרובה מאד לאמת.
גם בחקירות ובפעולות החקירה שבוצעו עמו לאחר מכן, מסר הנאשם 1 גרסה אחידה יחסית לזו שמסר בחקירה הרביעית, גרסה מלאה בפרטים, קטנים כגדולים, שמרביתם לא היו ידועים קודם לכן לחוקרים, וחלקם התיישב עם יתר הראיות שנאספו. גרסה זו הגיעה לשיאה בשחזור (ת/5), שבמהלכו הוביל הנאשם 1 את השוטרים לזירת האירוע ולכל זירות המשנה, שעל מרביתן צוות החקירה כלל לא ידע קודם לכן (הזירה בה הוכה המנוח, מסלולי ההליכה, תחנת הדלק בה רכשו את הדלק, והזירות בהן השליכו את בגדיהם ואת הפריטים שלקחו מהמנוח). לכך יש להוסיף את העובדה שבמהלך השחזור ולאחריו, נתפסו מוצגים רבים התומכים בגרסת הנאשם 1 (חלקם פרטים מוכמנים של ממש). כך למשל דמו של המנוח שנמצא על האבן בזירת האירוע והמחסנית שנמצאה למרגלותיה; סרטוני מצלמות האבטחה שתיעדו את מסלול הליכתם של הנאשמים לתחנות הדלק, את אופן התדלוק ואת מקום החבאת המעילים; אקדחו של המנוח שנמצא במקום ובאופן שתיאר הנאשם 1; שקית הבגדים המגואלים בדם שנמצאה בפח; ומפתחות רכבו של המנוח שנמצאו במקום עליו הצביע, ביחד עם מפתחות ביתו של נאשם 1, שהושלכו בטעות ביחד עם מפתחות הרכב.
צפיה בתיעוד השחזור, אינה מותירה כל ספק באמינות הפרטים שמסר הנאשם לגבי אופן התרחשות האירוע, והגם שלאורך כל השחזור נראה הנאשם 1 מתאר את ההתרחשויות ללא הבעת כל רגש, בפנים אטומים ובאופן קר ומנותק, כאילו מדובר בסיפור שאינו קשור אליו, הרי שהוא שיתף פעולה באופן מלא עם החוקרים, נראה ממוקד מאד ומסר תיאור מפורט של ההתרחשויות, תוך אזכור אמירות ומעשים באופן אותנטי ומדויק. ניכר מהשחזור כי הנאשם 1 זוכר לפרטי פרטים את האירוע, עד לרמת האבן שלידה תקפו את המנוח, המקום שבו שטפו ידיים, השיח שבו החביאו את המעילים, המקום בחבל הכביסה שעליו היתה תלויה המגבת שבה עטף את האקדח, מקום החבאת האקדח, הפחים שבהם השליכו את הבגדים ותכולתם בעת השלכתם, תיאור השקית בה היו הבגדים ומקום השלכת מפתחות רכבו של המנוח. הוא אף סיפר פרטים שוליים ייחודיים, שאינם מהותיים להתרחשות עצמה אך מוסיפים לאמינות גרסתו, כמו למשל עניין המפתחות והמשקפיים שנפלו להם בזירה, והעובדה שחזרו לחפש אותם באמצעות הטלפון של המנוח, או תיאורו המפורט באשר לפריטי הלבוש שלבשו הוא והנאשם 2.