אמרותיו של הנאשם 2
כאמור, בחקירתו הראשונה נחקר הנאשם 2 והוזהר בחשד לביצוע עבירות סמים, ואין חולק כי הוא מסר בה גרסה שקרית, שבמסגרתה אמר דברים דומים לאלו שאמר הנאשם 1, לגבי שהותם יחד ולגבי המפגש המתוכנן עם המנוח שלא יצא לפועל (גרסה שלדברי הנאשמים, הם תיאמו ביניהם מראש). צפיה בסרטון תיעוד החקירה (ת/10ב) מעלה, כי הנאשם 2 ישב בתחילת החקירה בידיים משולבות ורגליים משוכלות, כשהוא מנסה לשדר נינוחות וקור רוח, לעתים חייך באופן מעט זחוח, והשיב באופן רגוע לשאלות החוקר. למרות שכפי שהדגיש הנאשם 2, מדובר בפעם הראשונה שנחקר במשטרה, הוא כמעט ולא איבד מקור רוחו גם כאשר נשאל על המנוח, וגם כששיקר שקרים ברורים (למשל כשאמר שאינו מכיר את המנוח, או שראה אצל הנאשם 1 את הכסף עבור הסמים). בהמשך הוא נתפס בסתירות לא מועטות, תוך ששינה תשובותיו והתאים אותן לחומר שהבין מתוך השאלות שמצוי בידי החוקרים, ובשלבים מתקדמים של החקירה נראה מעט דרוך ופחות קר רוח, בעיקר כשהבין שבידי המשטרה ראיות נוספות, למשל לגבי הגעתם לתחנת דלק והנסיון לרכוש פנס.
כפי שצוין לעיל, הנאשם 2 הוא שיזם את השיחה עם מפקד הימ"ר תוך שביקש לספר "את כל האמת", אמר שהוא יודע מי הרוצח וביקש הגנה מהמשטרה, זאת ככל הנראה לאחר שנלחץ מדברי החוקר בניטה שהוא לא אומר את כל האמת ומכך שהבחין בחבלות על גופו. מהאזנה לשיחה שנערכה בינו לבין מפקד הימ"ר עולה בבירור, כי הנאשם 2 הבין היטב לאחר החקירה הראשונה מה הראיות שיש בידי החוקרים, הבין שמהר מאד יתגבשו ראיות נוספות הקושרות אותו לאירוע, והחליט להציל את עורו ולחלץ עצמו ממעורבות ברצח, תוך הטלת מלוא האחריות באירוע על הנאשם 1; ונראה כי תובנה זו התוותה גם את הגרסאות שמסר בהמשך. בהקשר זה יוער, כי הנאשם 2 האדיר את חלקו של הנאשם 1 באירוע וצמצם את חלקו, אף בצורה מוקצנת יותר מזו שבה נקט הנאשם 1 באמרותיו; וכי בשונה מהודאתו הראשונה של הנאשם 1, שאפשר שנבעה מחשבון נפש שערך ומחרטה מסוימת, הרי שבהודאת הנאשם 2 בפני מפקד הימ"ר בלטו בעיקר מניפולטיביות, יכולתו לשקר בלי הינד עפעף, והיותו מרוכז בעצמו באופן קיצוני, עד כדי כך שהוא מתקשה לראות את חומרת מעשיו ואת מידת מעורבותו ברצח אדם, גם על פי הגרסה השקרית והמצמצמת שמסר.
ניכר משמיעת תיעוד השיחה עם מפקד הימ"ר, כי מלוא מאמציו של הנאשם 2 הופנו לנסיונות להציג את עצמו כאדם נורמטיבי שנקלע במקרה לאירוע (כפי שבלט אף בעדותו בפנינו), להוציא את עצמו מהתיק, ובעיקר להתמקחות עם החוקרים על התמורה שיקבל אם יספר להם מה שהוא יודע, ונסיון לקבל הבטחות בנוגע לעתידו. יצוין בהקשר זה, כי הגם שבתחילה ביקש הנאשם 2 הבטחות להגנה על חייו וחיי משפחתו והציג עצמו כמי שחושש להעיד כי הוא מאוים ומפוחד, הרי שבהמשך ביקש ממפקד הימ"ר הבטחות שלא יקרה לו כלום מבחינה משפטית; שיעזור לו ויוציא אותו "מהחרא הזה"; אמר בגלוי שהוא לא חושש להעיד שכן "העניין של העדות על הזין שלי"; ושאל האם יכנס לכלא, האם ייפתח לו תיק על רצח, וכיצד זה ישפיע על גיוסו ועל תעסוקתו בעתיד (ת/11 עמ' 13 ש' 5-18, עמ' 15 ש' 4 עד עמ' 16 ש' 22); כאשר בשלב זה כבר ברור שהוא לא פוחד ולא מאוים, ושכל מטרתו היא לקבל "כרטיס יציאה" מהתיק בתמורה לדברים שימסור.