באשר לגרסה שמסר הנאשם 2 בתשאול, הוא כאמור הפליל בעיקר את הנאשם 1 וניסה להפחית את חלקו למינימום, ככל הנראה כחלק מנסיונו להביא לשחרורו ולסגירת התיק נגדו. כבר בתחילת התשאול, בעת שהתמקח עם החוקרים וביקש לדעת מה יתנו לו אם יספר את מה שהוא יודע, הוא שיקר לגבי חלקו באירוע בהשיבו למפקד הימ"ר ש"אני לא עשיתי כלום אני מוכן להבטיח לך שום דבר אני לא עשיתי אני לא קשור לזה" (שם בעמ' 1 ש' 4-5, וכן בעמ' 2 ש' 39 עד עמ' 3 ש' 2). גם לאחר מכן המשיך הנאשם 2 לשקר, לרבות שקרים גלויים כמו דבריו שהוא לא יודע איפה הנאשם 1 החביא את האקדח (שם בעמ' 6 ש' 8-14, וראו גם כיצד נשבע למפקד הימ"ר שאינו יודע איפה האקדח בחקירה שלאחר התשאול, ת/12א עמ' 2); זאת למרות שבשחזור, מספר ימים לאחר מכן, אישר שהיה עם הנאשם 1 בעת שהחביאו את האקדח, ושיודע היכן ובאיזה אופן הוא נעטף והוטמן.
בנוסף, ומעבר לכך ששיקר באמרו שהנאשם 1 איים עליו (שקר שאותו הוא מאשר כיום בעדותו, אשר עולה גם מהאופן הנינוח והחברי בו שוחחו הנאשמים בטלפון לפני המסיבה); הוא ניסה בשלב מסוים לטעון שלא הנאשם 1 הוא שאיים עליו, אלא אנשים אחרים, שכן "אני מספר את האמת יש אנשים מעליו אני לא יודע מי האנשים האלה"; אך לאחר מספר שאלות בעניין התרצה ואישר שרק הנאשם 1 איים עליו (ת/11 עמ' 11 ש' 23 עד עמ' 12 ש' 13). בהקשר זה יוער, כי באמרותיו הבאות כשהלך והסתבך בתשובותיו, טען הנאשם 2 כי לא רק שהנאשם 1 איים עליו לאחר האירוע, אלא אף איים עליו במהלך האירוע והוא פעל בהשפעת איומיו וחששו מהנאשם ומהאקדח שהחזיק לאחר האירוע. וכך בחקירה שלאחר התשאול עם מפקד הימ"ר (ת/12) ניתן לראות כיצד הולכת ונבנית גרסתו כי לא פחד רק מהמנוח אלא גם מהנאשם 1 (שם בש' 203-214, 224-236, 257-263); ובשחזור כבר הוסיף לכך חשש מהאקדח של המנוח שלטענתו הוחזק בידי הנאשם 1 בלבד (ת/13 עמ' 17-18).
התפתלויותיו של הנאשם 2 ושינויי הגרסה שלו ככל שהבין מהשאלות שנשאל כי הוא מסבך את עצמו, ניכרים כבר בתשאול עם מפקד הימ"ר, הגם שהם בולטים יותר באמרות הבאות. וכך למשל, בתחילת התשאול עלה מדברי הנאשם 2, כי הנאשם 1 תכנן מראש את האירוע ואף שיתף אותו בתכנון, בכך שאמר לו לטייל עם המנוח ואז הוא יבוא לו מאחור ו"נביא לו מכה בראש ונלך" (ת/11 עמ' 4 ש' 11-18). עם זאת, בהמשך השיחה טען שלא ידע שהנאשם 1 מתכוון להרוג את המנוח, שהתכנית היתה רק לקנות ממנו סמים ולהביא לו את הכסף, ושהנאשם 1 פשוט הפתיע אותו (שם בעמ' 7 ש' 8-38); וכשנשאל אם הוא בטוח בכך, אמר לפתע שהנאשם 1 אמר לו ביום ראשון שהוא רוצה להרוג את המנוח, ושהוא בתגובה הציע שרק יפחידו אותו ויבריחו אותו (שם בעמ' 8 ש' 2 עד עמ' 9 ש' 5). גם בחקירה שלאחר התשאול סתר הנאשם 2 את עצמו בנוגע לתכנון, כאשר טען בשלב מסוים כי הנאשם 1 אמר לו שהוא רוצה "להוריד" את המנוח ואילו הוא הציע רק להפחיד אותו ולאיים עליו, אך הנאשם 1 אמר לו "לא, צריך להרוג אותו" (ת/12 ש' 45-46); ובהמשך אמר שהנאשם 1 תכנן הכל (תוך שפירט את כל התכנון), הוא אמר לנאשם 1 שהוא לא רוצה להרוג את המנוח וניסה לשכנע אותו להמנע מכך, אך זה השיב לו שצריך להרוג אותו ושהנאשם 2 "לא יכול לברוח עכשיו" (שם בש' 115-117, וכן בש' 231-236); אך בסיום החקירה, כשנשאל למה לא דיווח על כך למשטרה, השיב כי כשהנאשם 1 סיפר לו שהוא רוצה "להוריד" את המנוח, הוא חשב שהוא צוחק איתו (שם בש' 248-249).