ניתן להסכים כי באופן אידיאלי ראוי שהמשטרה תבדוק לפרטי פרטים את המצוי בתיק החקירה, ותתחקה אחר כל קצות החוטים המצויים בתיק. עם זאת, מטבע הדברים, חקירה כה עמוקה של הרשויות אינה ריאלית בכל תיק
והדרך בה מתנהלת החקירה בפועל הינה תוצאה מאילוצים תקציביים, כח אדם, וטיב המטלות המוטלות על החוקרים בתחנות השונות.
המדינה מסכימה כי התפתחויות שהיו לאחר הגשת כתב-האישום החלישו את כוחו של חומר הראיות המרשיע, אך לטענתה לא היה בדבר כדי להשפיע, לאחור, על סבירות ההחלטה להגיש כתב-אישום.
אשר לעילה השנייה לפסיקת פיצוי ושיפוי - עילה הנסבה על "נסיבות אחרות" - טוענת המדינה כי לא היה זדון בהעמדה לדין וכי לא נגרם למערער עיוות דין. המדינה לא התרשלה בבדיקת טענת האליבי - טענה אשר הועלתה באיחור, ולשיעורין - וטענה זו אף לא הוכחה בהכרח כטענה נכונה. יתר-על-כן, בנסיבות העניין - ועל-פי החלטת בית-המשפט עצמו - ברור שזיכויו של המערער היה זיכוי מחמת ספק. אשר לשיקוליה בחזרתה-בה מן האישום, טענת המדינה הייתה כי אלה באו עקב הצטברותם של "קשיים" הן בנושא האליבי הן בנושא בדיקת ההיריון. אכן, כך טוענת המדינה, כל שאירע במהלך ניהולו של המשפט נבע מהתפתחויות בלתי צפויות. המדינה מודה כי היו טעויות במהלך החקירה, והיו עניינים שלא נבדקו אף שהיה ראוי כי ייבדקו. ואולם, כך טוענת היא, אין באלו כדי לזכות את המערער בפיצוי ובשיפוי, שכן חומר הראיות שהיה אותה שעה לפני התביעה הצדיק להמשיך בהליכים.
אשר לחיובה של המתלוננת בהוצאות המערער
- משזיכה נאשם בדינו, כך מורה אותנו סעיף 81(א) לחוק העונשין, רשאי בית-משפט לחייב מתלונן בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם ובהוצאות התביעה, כפי שיקבע, אם נמצא לו "...כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד...". מוסיף סעיף 81(א) וקובע, כי בית-משפט לא יחייב מתלונן כאמור אלא "...לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון טענותיו לענין זה...". המערער מבקש לחייב את המתלוננת בשיפוי ובפיצוי כהוראת-חוק זו. המדינה מתנגדת בכל-תוקף לבקשה בטוענה, בין השאר, כי חיוב המתלוננת בהוצאות תרפה ידיהן של קורבנות עבירות מין. גם כך מהססת אישה עד שמגישה היא תלונה באשר לעבירת מין שבוצעה בגופה, וחשש שייווסף כי תחויב בהוצאות עלול לפגוע אנושות בהגשת תלונות למשטרה. ראו והשוו פרשת פלונית [22], בעמ' 715.
טענה זו שלמדינה ניכרים בה דברי טעם, הגם שראוי לייחד ולבודד אותם מקרים שבהם מוכח בעליל כי הייתה זו עלילה שהביאה אישה להגשת תלונת-שקר נגד הנאשם.