חלקו השלישי של האירוע
- חלק זה כולל את הימלטות המנוח לרכבו לאחר המאבק עם הנאשם על הרצפה, הירי שביצע הנאשם לעבר גבו של המנוח המתרחק ממנו, התמוטטות המנוח על הכביש בסמוך לרכבו, עזיבת הנאשם את הזירה וחזרתו למקום בהמשך עם אחותו קריסטינה.
- על פי הנטען בכתב האישום, לאחר שירה הנאשם במנוח שתי יריות במהלך מאבקם על הרצפה, המנוח, שחש כי נפגע, נמלט חזרה לטויוטה, כשהוא מפנה את גבו לנאשם. הנאשם נעמד, ובעוד המנוח רץ לרכבו, כיוון את האקדח וירה לעבר המנוח מספר יריות בכוונה לפגוע בו ולהמיתו, עד שתמה התחמושת שבמחסנית אקדחו. המנוח הגיע לטויוטה והתמוטט בסמוך לדלת רכבו. הנאשם, שראה כי המנוח התמוטט, התקרב אליו, הביט בו ואז המשיך למיצובישי שעמד בסמוך ועזב במהירות את המקום.
הנאשם הגיע לביתו, אסף את אחותו קריסטינה, ביקש ממנה למסור לחוקרי המשטרה כי היא זו שנהגה במיצובישי עובר לירי והשניים שבו לזירת הרצח, כשקריסטינה נוהגת במיצובישי. משהגיעו הנאשם וקריסטינה חזרה לזירה, מסרה קריסטינה לשוטרת שהייתה במקום, כי היא זו שנהגה במיצובישי, אך כעבור זמן קצר חזרה בה וסיפרה לחוקרי המשטרה את האמת.
- כאמור, הירי שביצע הנאשם לעבר המנוח בעודו מתרחק לכיוון רכבו, לא היה הירי הקטלני שהביא למותו של המנוח. כפי שפורט לעיל, הירי שביצע הנאשם במהלך המאבק בינו לבין המנוח על הרצפה, הוא שגרם למות המנוח, כאשר אחד משני הכדורים שנורו חדר לליבו ולריאותיו של המנוח.
- לטענת הנאשם, מכיוון שכלל לא היה מודע לכך שהמנוח נורה במהלך המאבק על הרצפה, הרי שהוא ביצע את הירי לעבר גבו של המנוח על מנת לפגוע בו. הנאשם עמד על כך שאילו היה יודע שהמנוח כבר נורה, הרי שהוא לא היה מוסיף לירות בו, שכן, לא היה בכך צורך.
משדחינו את טענת הנאשם לפיה, במהלך המאבק שני הכדורים נפלטו מאקדחו מבלי שהבחין והרגיש בכך, הרי שאין בסיס גם לטענת הנאשם לעיל והמסקנה היא, כי הנאשם הוסיף לירות לעבר גבו של המנוח גם לאחר שידע, כי המנוח כבר נורה על ידו ונפגע קודם לכן, אם כי הפעם, ירי זה לא פגע במנוח.
- כאמור, הנאשם טען, כי ירה לעבר המנוח כאשר זה קם וחזר לרכבו לאחר המאבק ביניהם, מכיוון שחשש שבכוונת המנוח להוציא כלי נשק, או כלי תקיפה כלשהו מרכבו, ולפגוע בו. לכן, לטענתו, ירה במנוח על מנת לנטרל אותו. הנאשם הדגיש, כי הוא לא ירה במנוח עד לאותו שלב (כאמור, טענה אשר נדחתה על ידי), מכיוון שהוא לא חש בסכנה ממשית לחייו, נוכח העובדה שהמנוח לא היה חמוש. אולם, משהמנוח חזר לרכבו, לסברת הנאשם כדי להצטייד בנשק, הנאשם חש סכנה ממשית לחייו ולכן בשלב זה הרגיש כי לא נותרה לו ברירה אלא לירות במנוח. איני מקבלת טענה זו, שהינה בלתי סבירה, חסרת היגיון, אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים ואינה עולה בקנה אחד עם הממצאים אליהם הגעתי.
- כפי שפורט לעיל, דחיתי את טענת הנאשם לפיה, הוא סבר שהמנוח הינו מחבל וכי מדובר באירוע פח"ע, וקבעתי, כי העימות בין הנאשם לבין המנוח התפתח סביב אופן נהיגתם בכביש. בכך תומכת גם העובדה, כי עד לאותו שלב, ולאורך האירוע כולו, המנוח לא אחז בכלי נשק או בכלי תקיפה ולא הוציא כלי כזה מרכבו, חרף ההזדמנויות שעמדו בפניו לעשות כן. האם בשלב האחרון של האירוע, לאחר שהמנוח נורה במהלך המאבק בינו לבין הנאשם, הוא רץ לרכבו בכוחותיו האחרונים על מנת להוציא ממנו כלי תקיפה? סבורני, כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה.
- כפי העולה מעדויות השוטרים שפורטו בהרחבה לעיל, ברכבו של המנוח נערך חיפוש ולא נמצא בו כל כלי נשק, או כלי אחר היכול לשמש לתקיפה. בהקשר זה יש להפנות לעדותו של חוקר המז"פ נועם אמר וכן לדו"ח שערך ולתמונות שצילם בהקשר זה (דו"ח בדיקת זירה ת/64, תמונות הזירה ת/29). מאלה עולה, כי בוצע חיפוש ברכב המנוח על ידי מז"פ ולא נמצא בו ממצא רלוונטי. כמו כן, הרכב נבדק קודם לכן בזירה על ידי חבלן ולא נמצא בו כלי נשק או כלי תקיפה ולכן, הרכב זוכה. כן יש להפנות לעדותו של רס"מ באשיר שאהין ולמזכרים שערך (ת/41, ת/42) מהם עולה, כי ביצע חיפוש ברכבו של המנוח בחניון תחנת המשטרה ולא נמצא בו דבר.
- מודעת אני לטענת ב"כ הנאשם לפיה, ישנה אפשרות, כי מרכבו של המנוח הוצא כלי נשק או כלי היכול לשמש לתקיפה, בין סיום האירוע לבין החיפוש שבוצע ברכב המנוח על ידי השוטרים. אולם, בחינת דו"חות הפעולה שערכו השוטרים שנכחו בזירה, כמו גם סרטוני מצלמות הגוף של השוטרים מעלה, כי הזירה נסגרה על ידי סרט סימון ובזירה נכחו שוטרים רבים אשר נכחו, בין היתר, בקרבת רכב המנוח. מעדויות השוטרים אף עולה, כי הם פעלו לסגירת הזירה ולהרחקת אנשים מהמקום. בנסיבות אלה, הרי שהאפשרות שהוצא דבר מה מרכב המנוח מבלי שהשוטרים יבחינו בכך אינה סבירה ואיני מוצאת שיש לה על מה לסמוך.
- מעבר לכך, איני סבורה כי הנאשם עצמו סבר כי המנוח חזר לרכבו על מנת להוציא ממנו כלי נשק באמצעותו יכול היה לפגוע בנאשם ואמירותיו השונות בהקשר זה עומדות בסתירה זו לזו. יתרה מזו. בחינת טענות הנאשם בהקשר זה מלמדת, כי אלה נטענו בעלמא, מבלי שיהיה לנאשם הסבר סביר לכך שחשש שהמנוח יוציא כלי נשק מרכבו ויש להסיק, כי אלה נטענו על מנת להצדיק את הירי של הנאשם במנוח, כשהוא בגבו לנאשם.
- כך, בחקירתו הראשונה במשטרה, טען הנאשם, מחד, כי המנוח רץ לרכבו על מנת להביא משהו, אך מאידך, טען, כי ראה את המנוח מחזיק דבר מה בידו כבר כשיצא מרכבו (ת/2ב, עמ' 10, ש' 1 - 9):
"נחקר, דניס דניאל מוקין: ראיתי אותו רץ לכיוון הרכב