"חוקר, סאמח חארב: ... (בשחזור - הבהרה שלי י.ש.) אתה אומר לחוקר כי עוד שראית את הבחור..
נחקר, דניס דניאל מוקין: רץ..
חוקר, סאמח חארב: הולך.. לא אמרת הולך..
נחקר, דניס דניאל מוקין: אה.. כן..
חוקר, סאמח חארב: לכיוון הרכב שלו, "אני יריתי בו לכיוון.."
נחקר, דניס דניאל מוקין: מרכז מסה.. נכון.
חוקר, סאמח חארב: "מרכז מסה". בחקירה שלך היום, אתה אמרת אחרת, ואמרת כי ירית בפלג גוף עליון, מותניים וכיוון רגליים.
נחקר, דניס דניאל מוקין: נכון
...
חוקר: סאמח חארב: איך אתה מסביר את הסתירות בגרסה שלך?
נחקר, דניס דניאל מוקין: אממ.. אני רואה ששם יצאתי מהריכוז ודילגתי, כשהסברתי לגיל דילגתי על הקטע ש... שהבחור רץ לכיוון האוטו... תוך כדי איומים להרוג אותי... וכשאמרתי לו ירי לכיוון מרכז מסה... הכוונה הייתה כמו שאני יודע ומכיר מהצבא... שיורים לפלג גוף עליון ומטה כדי לנטרל... זה המרכז מסה כביכול...".
דומה, כי הסבר דחוק זה נועד אף הוא למזער מאחריותו של הנאשם למעשיו ולתוצאותיהם.
- מעבר לכך, לא עלה בידי הנאשם להסביר, מדוע חשב כי דווקא בשלב זה של האירוע, המנוח מתכוון להוציא כלי תקיפה מרכבו, אף שלא עשה כן בשלבים המוקדמים של האירוע, חרף ההזדמנויות שעמדו בפניו לעשות כן. כזכור, אין מחלוקת כי עם תחילת האירוע, המנוח יצא מרכבו כשהוא אינו חמוש ואינו אוחז בכלי תקיפה כלשהו, כפי שמסר אף הנאשם בגרסתו האחרונה ובעדותו בבית המשפט. בהמשך, לאחר שביצע הנאשם את הירי הראשון באוויר, המנוח חזר לרכבו והתיישב בכיסא הנהג, כשהנאשם עומד סמוך לדלת הרכב וביצע ירי שני באוויר. אף שהיה בתוך רכבו ויכול היה להוציא ממנו כלי נשק אילו היה כזה ברכב ואילו רצה המנוח בכך, הרי שגם בשלב זה המנוח יצא מרכבו לעבר הנאשם כשידיו ריקות. זאת, יודגש שוב, כאשר הנאשם אוחז באקדח ויורה באוויר מעל ראשו של המנוח ממש. הדעת נותנת, כי אילו היה מצויד המנוח בכלי נשק ואילו היה בכוונתו לעשות בו שימוש, הרי שלא היה נאבק עם הנאשם בידיים חשופות והיה מוציא את כלי הנשק מרכבו כבר קודם לכן.
- יתרה מזו. הנאשם ניסה לטעון, כי יתכן שכלי הנשק לא היה בתא הנוסעים, אלא בתא המטען של רכב המנוח ולכן לא היה נגיש לו. אולם, אין חולק כי המנוח רץ לעבר דלת הנהג של הרכב ולא לעבר תא המטען. אף לכך לא היה הסבר בפי הנאשם (עמ' 610 לפרוט', ש' 11 ואילך):
"ש: כן? אתה חושב שהיה לו משהו ברכב?