ת: אני בטוח.
ש: ולמה הוא לא הוציא?
ת: שאם היו רוצים למצוא משהו היו מוצאים.
ש: ולמה הוא לא הוציא את זה עלייך כשהיית קרוב אליו?
ת: לא יודע.
ש: לא יודע אבל היה משהו? בטוח היה משהו ברכב? למה? למה אתה חושב שהיה משהו ברכב?
ת: כי אין דבר כזה שאין ברכב משהו.
ש: בכל רכב?
ת: יש ג'קים, יש לא יודע כאילו זה נשמע לי קצת חשוד כל (כך במקור - הערה שלי י.ש.).
ש: כן? איפה אנשים מחזיקים את הג'ק בדרך כלל?
ת: בבגאז'.
ש: הוא ניגש לבגאז'?
ת: הוא לא ניגש לבגאז', הוא רץ לכיוון הרכב.
ש: ולאיפה הוא הגיע? איפה הוא קרס?
ת: הוא הגיע ליד הדלת הקדמית.
ש: של הנהג?
ת: כן.
ש: הוא קורס בפתח הנהג.
ת: כן".
- לכל האמור יש להוסיף את שיוויון הנפש בו פעל הנאשם לאחר הירי במנוח ולאחר שזה התמוטט על הכביש בסמוך לרכבו כתוצאה מהירי. מהסרטון המתעד את האירוע עולה, כי לאחר שהמנוח נפל על הכביש כשהוא ירוי, הנאשם הוריד את נשקו, טיפס מעבר למעקה הבטיחות, חצה את הכביש לכיוון המנוח, הביט בו כשהוא שוכב על הכביש, והמשיך ללכת לכיוון רכבו, מבלי לעשות דבר. הנאשם אף טרח והרים את חפציו שנפלו ומשראה כי מדובר במכשיר הטלפון של המנוח, זרק אותו לתוך רכבו של המנוח. הנאשם נכנס לרכב ועזב את המקום, כשבסמיכות לאחר מכן חזר לזירה עם אחותו קריסטינה, ממנה ביקש שתגיד לשוטרים, כי היא נהגה ברכב. אדישות הנאשם למות המנוח בא לידי ביטוי גם בעדותו בבית המשפט (עמ' 576 לפרוט', ש' 16 - 28):
"ש: אני חייבת להבין את זה כי זה דבר שאני מודה שכשקיבלתי את התיק לראשונה זה הדבר שהכי לא הבנתי. בן אדם לא משנה אפילו באיזה נסיבות, ירית והרגת בן אדם הרגע השנייה, הוא מתבוסס בדמו מולך, אתה עובר לידו, רואים את זה בסרטון הרי אתה עובר לידו ומתסכל עליו מקרוב ואתה רואה בן אדם צעיר מתבוסס בדמו והדבר היחיד שמטריד אותך, הראשון שעולה לך לראש זה 'וואי אני נוהג בפסילה ועוד שנייה תופסים אותי ושוללים לי את הרישיון עוד פעם'?
ת: כן.
ש: זה מה שעובר לך בראש?
ת: כן.
ש: אתה לא חושב לעצור לידו?
ת: לא.
ש: לבדוק מה איתו?
ת: בכלל לא".
- כאמור, הנאשם לא עשה מאומה על מנת לסייע למנוח, אף שראה כי הוא מתבוסס בדמו על הכביש, לא הזעיק את כוחות ההצלה, לא פנה למד"א או למשטרה, אלא מיהר לעזוב את המקום. אף שבעדותו בבית המשפט טען הנאשם, כי לא הזעיק עזרה מפני שראה שישנם עדי ראיה במקום והניח, כי הם יזעיקו את כוחות הרפואה והמשטרה, הרי שבחקירתו במשטרה גילה הנאשם את טעמו האמיתי לכך והוא, חוסר האיכפתיות שלו מהמנוח ואדישותו כלפי מותו של המנוח (ת/2ב, עמ' 8, ש' 32 ואילך):
"חוקר מס' 1, גיל אלון: שאלה, תראה, אתה מתאר פה סיטואציה שאתה יורה בבן אדם, אתה עובר לידו, רואה שהוא ירוי, פשוט נוסע מהמקום