נחקר, דניס דניאל מוקין: כן, הוא בא להרוג אותי מה אני צריך אה... ללכת לנשק אותו? מה אתה רוצה שאני אעשה לו?
חוקר מס' 1, גיל אלון: לא, לבדוק אם הוא חי
נחקר, דניס דניאל מוקין: על הזין שלי אם הוא חי הוא בא להרוג אותי. בשביל מה (מילה לא ברורה) אם הוא חי, מה אני מד"א? אני בית חולים? אני שוטר אני זה? הבן שרמוטה בא להרוג אותי, קיבל שתי כדורים, אין לי מה לבדוק אם הוא חי".
- אף אמירותיו הנוספות של הנאשם לאחר האירוע מלמדות על אדישותו כלפי הפגיעה שנגרמה למנוח, לרבות העובדה, כי הירי שביצע הביא למותו של המנוח. לא רק שהנאשם לא הביע צער או חרטה על מותו של המנוח, הרי שמאמירותיו השונות עולה, כי הוא כלל אינו מצר על כך אלא אף מצדיק את האופן בו פעל, חרף התוצאה הטרגית של אובדן חיי המנוח.
כך למשל, ממש בפתח חקירתו הראשונה, ת/2ב, עמ' 2, ש' 19 - 22: "...אם הוא לא היה יוצא מהאוטו ומנסה להרוג אותי, הוא לא היה מת... כל כלב בא יומו, מחבל".
ובהמשך (ת/2ב, עמ' 13, ש' 35 - 36):
"חוקר מס' 1, גיל אלון: אבל בסופו של דבר, בסופו של דבר הוא גופה, אין שום כלום
נחקר, דניס דניאל מוקין: מגיע לו".
בהמשך החקירה הדגיש הנאשם: "הקם להורגך השקם להורגו" (הטעות במקור - הערה שלי י.ש.) (ת/2ב, עמ' 9, ש' 4).
כך למשל, בחקירתו השנייה של הנאשם (ת/6ב, עמ' 75, ש' 31 - עמ' 76, ש' 11):
"חוקר, סאמח חארב: שאלתי אותך אם אתה מתחרט על המעשה שביצעת.
נחקר, שניס דניאל מוקין: אין לי על מה להתחרט, אני הגנתי על.. אני.. אני מצטער שהתוצאה היא תוצאה..
חוקר, סאמח חארב: "אין לי על מה להתחרט.." (החוקר סאמח חארב מקליד במחשב את הנאמר בחקירה)
נחקר, דניס דניאל מוקין: "מבחינת הזה כן, מבחינת ה..
חוקר, סאמח חארב: "אני.." מבחינת מה?
נחקר, דניס דניאל מוקין: התוצאה היא תוצאה טרגית, אבל אין לי מה להתחרט על זה שהגנתי על החיים שלי, כי זה היה באותו רגע.. התחושה של אם.. אם אני לא מנטרל אותו, הוא הורג אותי. אז אני הצלתי את החיים שלי, ואני לא מתחרט על זה".
כך גם בעדותו בבית המשפט (עמ' 624 לפרוט', ש' 29 - 30):
"ש: אז אין בך לא צער ולא חרטה, נכון?
ת: על זה שבן אדם מנסה לחטוף לי נשק ולהרוג אותי אני צריך להצטער?"
וכן, בעמ' 625 לפרוט', ש' 14 - 27:
"ש: אני אראה לך מה אתה אומר לחוקרים, בסדר? אני אראה לך את התגובות שלך איך אתה מגיב לאירוע שקרה. אני אגיד לך יותר מזה עד שתובל תעלה לי את החלקים הרלוונטיים בחקירה שלך אני אגיד לך יותר מזה, הדבר היחיד שאתה מתחרט עליו ואתה אומר את זה, אמרת זה (כך במקור - הערה שלי י.ש.) גם פה בראשית וגם במשטרה זה שנהגת בפסילה. זה המקום היחיד שאני רואה אותך אומר משהו לאורך כל החקירות, אתה אומר "זה היה טמטום" או איזושהי אמירה זאת אומרת שאתה מתייחס לנהיגה שלך בפסילה. אתה אמרת את זה גם פה על הדוכן וגם אז. זה המקום היחיד. לגבי העובדה שאתה ירית באוויר, שבכלל שלפת את הנשק וירית מרחוק כלפיו או מקרוב נפלטו, אתה בכלל לא אכפת לך. לא מעניין אותך. אתה לא עצוב על זה, אתה לא מצטער על זה ואתה לא מתחרט על זה.