ת: מה יש לי להצטער? על ירי באוויר? על ירי של 3 כדורים שלא פגעו בו בכלל? על מה יש לי להצטער?
ש: על זה שהוא מת. על זה שהוא מת.
ת: על זה שהוא מת זה אשמתו, לא אשמתי".
- לסיכום חלק זה, הרי שכפי שקבעתי לעיל, הירי אשר הביא למותו של המנוח הינו הירי שביצע הנאשם בעת המאבק עם המנוח על הכביש, ולא הירי שביצע לעבר גבו של המנוח בחלקו האחרון של האירוע. זאת, מקום בו אין חולק, כי הירי שביצע הנאשם ממרחק לא פגע בפועל במנוח. מאידך, יש בירי במנוח מרחוק, כאמור, כדי ללמד על הלך רוחו של הנאשם לאחר המאבק עם המנוח. ולראיה, מקום בו המנוח נורה במהלך המאבק כתוצאה מפליטת כדור, ואילו הנאשם לא היה שווה נפש (אדיש) למותו של המנוח, הרי שהנאשם היה משתהה במקום, בודק את מצבו של המנוח, מזעיק עזרה למנוח, קורא למד"א ומדווח למשטרה. תחת זאת, הנאשם מיהר לעזוב את המקום, תוך דאגה לכך שנהג בפסילה דווקא, חרף ידיעתו, כי ברגע זה ממש הביא, קרוב לוודאי, למותו של אדם.
הפן המשפטי
- כאמור, לנאשם מיוחס בכתב האישום ביצוע עבירות שעניינן רצח (בכוונה), נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות (שתי עבירות), הדחה בחקירה וחבלה במזיד ברכב.
עבירת הרצח
- סעיף 300(א) לחוק העונשין, הדן בעבירת הרצח, קובע כדלקמן:
"300. (א) הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו - מאסר עולם".
- בספרם של כב' השופט יוסף אלרון ועומר רוזין עבירות המתה: החוק והפסיקה (2025), הוצאת נבו, עמ' 39, בואר באשר לעבירת הרצח הקבועה בסעיף 300(א) לחוק העונשין, כי "היסוד העובדתי בה דומה לזה שבשאר עבירות ההמתה ה'רגילות' - נדרשת תוצאה, מותו של אדם, וכן נדרש קשר סיבתי, כלומר שאת המוות גרם המבצע. היסוד הנפשי בעבירת הרצח הבסיסית מורכב משני רכיבים. ראשית, נדרשת מודעות של המבצע למעשיו ולאפשרות גרימת התוצאה. שנית, רכיב חפצי כלפי תוצאת גרימת המוות, כוונה או אדישות...".
- המאשימה טענה, כי הנאשם גרם בכוונה למותו של המנוח ולכן, עתרה להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח בכוונה, להבדיל מאדישות.
באשר ליסוד הנפשי של כוונה, נכתב בספרם של אלרון ורוזין, בעמ' 41, כי: "נדרש להוכיח כי הנאשם התכוון שהתוצאה המוגדרת בעבירה תתגשם. בעבירת המתה יש להוכיח כי הנאשם התכוון לכך שייגרם מותו של הקורבן. מאחר שמדובר ביסוד סובייקטיבי מובהק, המורכבות ביסוד זה טמונה במישור הראייתי. אם הנאשם אינו מודה במפורש כי התכוון להמית את הקורבן ואין ראיה נחרצת אחרת המוכיחה כוונה זו, שני כלים מרכזיים מסייעים לבית המשפט בבואו לבחון התקיימות יסוד זה. הראשון הוא כלי ראייתי בשם "חזקת הכוונה". מדובר בחזקה עובדתית - ראייתית, ולפיה אדם בר דעת הפועל מרצון חופשי מתכוון לגרום לתוצאות הטבעיות של מעשהו... הכלי הנוסף שמסייע לבחון אם התקיימה כוונה, מוכר בשמות "הלכת הצפיות" או "כלל הצפיות". כלל הצפיות הוא תחליף מהותי לכוונה".