בעניין אשטה כאמור, הורשע סופו של יום המערער שם בעבירת רצח באדישות והערעור נדחה.
- כן ראו ע"פ 2132/23 נאור ביטון נ' מדינת ישראל (1.9.24), שם נקבע, בין היתר, בסעיף 22 לפסק הדין, כדלקמן:
"בפסיקה נקבע לא אחת כי ניתן להסיק יסוד נפשי של אדישות מהמעשים שבגינם מיוחסת עבירת המתה לנאשם... עוד נקבע כי מקרה של ירי מספר כדורים מנשק מאולתר לעבר שני בני אדם, כך שנגרם מותו של אחד מהם, מהווה מקרה חמור במיוחד של רצח באדישות... לכך יש להוסיף כי מעשי הנאשם לאחר ההמתה עשויים ללמד על אדישות, כגון התעלמות ממצבו הקשה של הקורבן...".
ומן הכלל אל הפרט:
- כפי שנקבע לעיל, הרי שהנאשם היה מודע לירי שני הכדורים במהלך המאבק בינו לבין המנוח על הרצפה וכן, היה מודע לכך ששני כדורים אלה פגעו במנוח. אין ספק, כי בנסיבות אלה, הנאשם היה מודע לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית.
- עוד יש לבחון אם ניתן לקבוע, על בסיס חזקת הכוונה ומבחני העזר האמורים, כי הנאשם התכוון להמית את המנוח, כטענת המאשימה, או שמא היה אדיש למותו של המנוח.
עוד נוסיף ונציין, כי שעה שעסקינן ברף הוכחה הנדרש בפלילים, הרי שככל שקם ספק בהקשר זה, הרי שהנאשם זכאי ליהנות הימנו.
כפי שנקבע לעיל, עם תחילת האירוע, הנאשם יצא מרכבו כשהוא אוחז אקדח בידו, התקרב לעברו של המנוח וירה מספר כדורים באוויר. בהמשך, כאשר המנוח חזר לרכבו, הנאשם ירה בשנית מספר כדורים באוויר. בשלב זה יצא המנוח שוב מרכבו והתנפל על הנאשם, אשר עדיין החזיק באקדח. כפי העולה מהסרטון המתעד את האירוע המנוח ניסה להוציא את האקדח מידי הנאשם, תוך כדי החלפת מהלומות, עד אשר השניים נפלו על הארץ והמשיכו בהתגוששות. תוך כדי המאבק על הקרקע, הנאשם ירה שני כדורים אשר פגעו במנוח ואחד מהם הביא למותו. המנוח התרומם ונמלט חזרה לרכבו, בעוד הנאשם נעמד על רגליו וירה לעבר גבו שלוש יריות, אשר לא פגעו במנוח.
- כפי שפורט לעיל ויישום מבחני העזר על נסיבות המקרה שבפנינו, כפי שנקבעו בפסיקה, מביא לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המאשימה כדי להוכיח ברף ההוכחה הנדרש בפלילים כי הנאשם המית את המנוח ביסוד נפשי של כוונה, כי אם אדישות. כפי שפירטנו לעיל, במקרה דנן מדובר בכדור אחד מבין השניים שחדרו לליבו ולריאותיו של המנוח ושהביאו למותו. מהלך הירי של שני הכדורים בוצע גם בוצע תוך כדי מאבק ושעה שהמנוח והנאשם מתגוששים והמנוח מנסה למשוך את אקדחו של הנאשם מידו והנאשם נראה פעמיים במהלך ההתגוששות כשהוא מרחיק את ידו מן המנוח המנסה לקחת את האקדח ומכללא אף מרחיק את ידו מגופו של המנוח. בנסיבות הללו, לא נוכל לקבוע בוודאות הנדרשת, כי מדובר בירי מכוון למקום הרגיש אליו בוצע ולא ניתן להתעלם ממכלול הנסיבות האופפות את שתי היריות, כאשר אחת מהן היא זו שגרמה למותו של המנוח.
- כפי שבואר לעיל, שתי היריות התרחשו אגב מגע בין הנאשם לבין המנוח, אשר אין ספק שיש לכנותו כ"מאבק" ולפיכך, ברי הוא שלא ניתן לקבוע שמיקום הירי היה מכוון כך שניתן ללמוד ממנו באופן מובהק על רצונו של הנאשם להמית את המנוח. גם בירי שבוצע לעברו של המנוח לאחר שזה התרחק כבר מן הנאשם בתום המאבק אין כדי ללמד באופן מובהק וברף ההוכחה הנדרש בפלילים, כי קודם לכן במהלך המאבק כיוון הנאשם למותו של המנוח. לא ניתן ללמוד על היסוד הנפשי בעת הרלוונטית במנותק גם מהתרחשות האירועים טרם המאבק וממכלול הנסיבות האופפות את המקרה. המכלול מלמד, כי לכל הפחות נותר ספק בהקשר זה.
- בנסיבות אלה, מקום בו הירי הקטלני היה תוך כדי המאבק בין הנאשם לבין המנוח על הרצפה, כשגם המנוח מנסה לקחת את האקדח מידי הנאשם, הרי שקם ספק באשר לגיבוש החלטה מצד הנאשם של כוונה להביא למותו של המנוח.
בהקשר זה הוזכר בעניין יאסין, כי: