ו. ביטול מכסות בתפוחי אדמה
- ביטול המכסות בתפוחי אדמה יעשה הדרגתית בהתאם להסכמי האוטונומיה. בכל אחת משלושת השנים הבאות יממן משרד האוצר פצוי על ביטול המכסות לפי הכמות הנכנסת מהאוטונומיה בפועל והשאר (עד מלוא גובה המכסות), עם הביטול המוחלט של המכסות.
- אם יתברר בשבועות הקרובים על פי בדיקת מועצת הירקות שישנם מגדלים המעונינים לצאת מן הענף ושהיקף מכסותיהם גבוה מהכמויות הנכנסות בפועל מהאוטונומיה, תבחן הסוגיה בנפרד בכפוף למגבלות התקציב השנתית לנושא.
- סך המענק יעמוד על 1,700 ש"ח לדונם תפו"א.
- הפצויים לתפו"א ישולמו בסוף כל שנת פצוי וכנגד כמויות שנכנסו בפועל ולא יותר ממכסת הסחר.
- המגדלים רשאים לבחור בשנה הראשונה באופציה של פצוי כספי ולא בביטול מכסה ואולם סכום הפיצוי יופחת מעלות ביטול המכסה.
[ההדגשות במקור - א"ר]
הנה כי כן, סעיף 5 להסכם מסדיר את הפיצוי למגדלים באופן כללי וכן באופן פרטני ביחס לענף תפוחי האדמה. ואולם, הזמן חלף, למגדלי תפוחי-האדמה לא שולמו פיצויים, וביום 8.9.1997 החליטה הממשלה "לבטל את תשלום הפיצויים בגין ביטול מכסות ייצור תפוחי-אדמה עקב פתיחת הייבוא משטחי הרשות הפלשתינאית". הנימוק להחלטה היה שלמעשה כמעט לא יובאו תפוחי-אדמה משטחי הרשות הפלשתינאית לישראל, ולמגדלים לא נגרם כל נזק. העותרים, שלא השלימו עם ההחלטה, פנו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' כהן) פסק כי ההתחייבות לפיצוי המגדלים אמנם לא הותנתה בייבוא בפועל, ברם, משלא נגרם למגדלים כל נזק, רשאית הייתה המשיבה לחזור בה מהתחייבותה לפי הלכת ההשתחררות המנהלית.
- על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערערו הצדדים לבית משפט זה. על אף שסברנו כי פסק דינו של המשפט המחוזי חסר מבחינת התשתית העובדתית והמשפטית שפרש, מצאנו כי אין יתרון בהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי, זאת בשל הסכמתם הדיונית של הצדדים, לפיה פסק-הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות ונספחיהם בלבד, מבלי שישמעו עדויות. לגופו של עניין, נחלקו הדעות בערעור. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם לפי החוזה שנכרת בין הצדדים, התחייבה המדינה לפצות את מגדלי תפוחי-האדמה עם ביטול המכסות פיצוי מלא, ללא כל קשר להיקף הייבוא המתחרה בפועל. חברי המישנה לנשיא א' מצא סבר כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, לקבוע כי המדינה לא הייתה רשאית להשתחרר מהחוזה, ולקבל את הערעור. לדידו, המסקנה לפיה התחייבותה של המדינה אינה תלויה במידת הייבוא המתחרה בפועל מתחייבת מלשונו של החוזה, ואם אין די בכך, גם מן הנסיבות החיצוניות לו. מעבר לצריך, סבר המישנה לנשיא כי זוהי גם תכליתו האובייקטיבית של החוזה. דעתו של השופט מצא הייתה דעת המיעוט. חברי, הנשיא א' ברק, סבר כי לשונו של החוזה מאפשרת גם את הפרשנות המנוגדת, לפיה גובה הפיצוי תלוי בהיקף הייבוא בפועל, וכי המקורות אשר עמדו לרשותנו לא אפשרו התחקות אחר תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. במצב דברים זה, כך קבע הנשיא, אין מנוס מפניה לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולפיכך, לדידו, יש לפרש את החוזה כך שהיקף התשלום למגדלים תלוי בהפסד שנגרם להם בפועל. לאור זאת, סבר הנשיא כי יש לדחות את הערעור. לתוצאה זו הגעתי גם אני. דעתי, כדעתו של הנשיא, הייתה כי לשונו של ההסכם מאפשרת את שתי הפרשנויות. עם זאת, סברתי כי ניתן להתחקות אחר תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם, וכי אומד דעתם של הצדדים היה שמידת הפיצוי תהא תלויה בכמות המיובאת בפועל. מעבר לצריך, סברתי-אני כי זוהי גם תכליתו האובייקטיבית של החוזה. אשר על כן, נדחה הערעור ברוב דעות. פסק דין זה הוא נשוא הדיון הנוסף.
טענות הצדדים
- העותרים טוענים כי ההסכם, לפי פרשנותו הראויה, נועד לפצותם, בסופו של דבר, בגין עצם הסרת המכסות, ומשכך, גובה הפיצוי אינו תלוי בהיקף הייבוא המתחרה בפועל. מסקנה זו נלמדת לדעתם בראש ובראשונה, מקריאה תמה של לשון החוזה, והיא נתמכת, באופן שאינו מותיר לדידם ספק, בתצהיריהם המאוחרים של שר האוצר דאז, שר החקלאות דאז, מנכ"ל משרד החקלאות דאז, מנכ"ל מועצת הירקות דאז, ושל המגדלים עצמם (וכן בעובדה שהמדינה ויתרה על זכותה לחקור אותם בחקירה נגדית); במסמכים שונים מהתקופה בה נכרת החוזה; בעובדה שמגדלי העגבניות, הגזר והבצל זכו לפיצוי מלא ללא תלות בייבוא בפועל; ובכך שהחלטת הממשלה על ביטול ההסכם מניחה שקיימת התחייבות תקפה. העותרים מוסיפים וטוענים כי ההסכם הנדון הינו תוצר של פשרה בין הצדדים, אשר נועדה להסדיר את ביטול המכסות ללא צורך בהערכת הנזק שיגרם בפועל וללא צורך בפנייה לערכאות. לטענתם, במצב דברים זה, בו אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים גלוי וברור, פרשנותו של ההסכם בפריזמה אובייקטיבית חותרת תחת מושכלות היסוד של דיני החוזים, ומנוגדת להלכה. עם זאת, אליבא דעותרים, גם פרשנות אובייקטיבית של ההסכם מובילה לאותה תוצאה, בפרט לאור היותו הסכם פשרה, שנועד לפצות את החקלאים בגין ביטול מכסות הייצור "אשר היוו יסוד מוסד לקיומם הכלכלי וסיבה עיקרית להסכמת המגדלים להתיישב בחבלי ארץ רחוקים וקשים למחייה". זאת ועוד, לשיטתם של העותרים, יש להמשיך ולקבוע כי המדינה לא הייתה רשאית להשתחרר מהתחייבותה לפצות את מגדלי תפוחי-האדמה על ביטול המכסות, שכן לא היו צרכי ציבור חיוניים שהצדיקו זאת, כפי שמחייבת הלכת ההשתחררות.
- המשיבה מצידה טוענת, בראש ובראשונה, כי בפירושם של חוזי רשות, ככלל, יש להעדיף את התכלית האובייקטיבית, שכן היא משקפת את החובות המוטלות על האורגנים המתקשרים בשם המדינה, ואת עקרונות היסוד של המינהל הציבורי. העדפה זו, לדעתה, יכול שתעשה בדרך של קביעת חזקה לפיה תכליתו הסובייקטיבית של חוזה רַשות היא התכלית האובייקטיבית. כך או אחרת, גורסת המשיבה, כוונת הצדדים במקרה זה הייתה ליצור מִתאם בין הפיצוי לבין הנזק. המשיבה תומכת את עמדתה זו בתחזית בדבר קיומו של נזק שעמד לנגד עיני החותמים על ההסכם, ובאבחנה בין ענף תפוחי-האדמה לבין ענפים אחרים בהם שולם מענק למגדלים (נמוך יותר מזה הנקוב בהסכם הנדון), שלא הותנה בהוכחת נזק. המשיבה גורסת כי ההסכם אינו הסכם פשרה, שכן על המדינה לא הייתה מוטלת כל חובה לפצות את המגדלים בגין הסרת המכסות, וממילא, לא הייתה כל "פשרה" של ממש מצידם של החקלאים. יתרה מכך, גורסת המשיבה, גם אם תמצי לומר כי מדובר בהסכם פשרה, אין הדבר מונע את התליית התשלום בהיווצרות נזק. המשיבה חוזרת ומדגישה כי למגדלי תפוחי-האדמה לא נגרם נזק של ממש, ולפיכך, לדידה, העברת הכספים אליהם תביא להתעשרותם על חשבונו של הציבור. טעם זה עומד גם בבסיס טענתה של המשיבה כי פרשנותו האובייקטיבית של ההסכם מחייבת התאמה בין גובה הפיצוי להיקף הנזק בפועל. המשיבה מוסיפה, כי אם לא תתקבל דעתה, וייקבע שלפי ההסכם יש לשלם את סכום הפיצוי במלואו ללא קשר לייבוא המתחרה בפועל, יש לאפשר לה להשתחרר מהחוזה לפי הלכת ההשתחררות המנהלית, כיוון שלדידה משלא נגרם למגדלים נזק, אין הצדקה לפצותם ולהטיל הוצאה כה כבדה על קופת הציבור.
פרשנות ההסכם
- בין המשיבה לעותרת 1 נכרת חוזה - על כך אין עוד עוררין - והסכסוך שבפנינו נסב על פירושו. "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות" - כך מורה הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). תכליתו של מוסד החוזה היא לאפשר לפרטים שונים לכרוך את רצונם יחד ולהוציאו אל הפועל, באמצעות מתן תוקף משפטי להתחייבויות שנטלו על עצמם. הכרה במוסד החוזה היא מרכיב חשוב של ההגנה על חירות האדם. אין חולק, כי מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו. אין גם חולק, כי נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו. חברנו השופט א' מצא מצא בפסק דיננו דברים שאין בו. את המחלוקת שקמה בינו לבין חברי הנשיא א' ברק בגין דברים שנפסקו בפרשת אפרופים הוא מבקש להעביר לכאן (ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265). אלא שכאן אין השאלה מתעוררת ואין ליצור אותה מחדש באופן מלאכותי.
לשון החוזה היא זו שתוחמת, כאמור, את גבולות הפרשנות. על כן יחל מסענו בחוזה הכתוב. סעיף-החוזה המרכזי לענייננו הינו סעיף 5, ובתוכו סעיף-קטן ו', שעוסק באופן פרטני בפיצוי מגדלי תפוחי האדמה. לשונו של סעיף 5 לחוזה, כך סברתי ועודני סבור, נוסחה בחוסר מיומנות ולוקה באי-בהירות. היא חובקת לכאורה הן את הפירוש שמציעים העותרים, הן את הפירוש שמציעה המשיבה. בפועל היא קרובה יותר לפרוש המשיבה. נקרב אל הסעיף ונראה.