ת. אני לא יודע אבל די בהתחלה כשהתחלתי לעבוד שם ראיתי השלכות.
ש. זאת אומרת כבר פחות או יותר מ- 2009 הבור של ג'מאל היה מקור ליצירת מפגעים סביבתיים?
ת. אני לא יודע עם 2009 אבל אולי שנה, הייתי די חדש שם.
ש. האם מוכר לך תלונות שהתלונן אדון חלדיג'ה על אותו הבור?
ת. כן.
ש. תספר קצת על תלונות אלה.
ש.ת. אני יודע שלמר חדיג'ה יש בתוך הבור של ג'מאל חלקה, אני לא יודע בדיוק את הנקודות שלה והוא היה מודיע לי ששופכים שם ושאני אלך לטפל שם.
ש. זאת אומרת הוא התלונן על השפיכות האלה?
- ת. כן" (פרוטוקול דיון מיום 31.5.20 עמ'343-344).
- הד לראיות אלו ניתן לשמוע בעדותו של נאשם 8 עת נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ נאשם 20-21: " ש. אתה אמרת בעדות שלך היום בבית המשפט, שהכל התחיל אתה הסתכלת עליי אבל בעצם הכל התחיל בגלל עבד חדיג'ה שהתלונן עלייך, שאתה שופך פסולת בבור וגם הגיש תביעה אזרחית נגדך על זה נכון? ת.כן" (פרוטוקול דיון מיום 31.1.22 עמ' 550).
- נאשמים 20-21 לא הסתפקו בהגשת תלונות נגד נאשמים 7-9 אלא פעלו נגדם גם באופן עצמאי באמצעות הגשת תביעות לבית המשפט.
- בתאריך 21.5.14 מוגשת על ידי נאשמת 20 תביעה נגד נאשמים 7-10 ובני משפחותיהם (ת.א 39017-5-14) (נ/67). המדובר בכתב תביעה המשתרע על פני 66 עמודים, מגובה בראיות רבות, לרבות תצלומים שנעשו על ידי נאשמת 20 להוכחת השלכות הפסולת על ידי נאשמים 7-10. קדמו להגשת כתב התביעה, שני מכתבי התראה שנשלחו על ידי ב"כ הנאשמת 20 לנאשמים 7-10. עיון בתיק במערכת "נט המשפט" מעלה כי שולמה אגרה לפתיחת התיק בסך של כ-50,000 ₪. התביעה הוגשה על ידי משרד עו"ד גדול ומוכר וניתן להניח שעבור הגשת התביעה שולם סכום כסף משמעותי.
- לנוכח נתונים אלו התקשיתי להבין על מה מבוססת טענת ב"כ המאשימה כי מדובר בתביעה "מלאכותית". ב"כ המאשימה מצביע על כך שבכתב התביעה ישנם מספר "טיעוני כזב" (שיתוף פעולה עם הגורמים המוסמכים, הכרת גורמים אלו בכך שנאשמים 20-21 אינם חלק מהשלכת הפסולת). מעבר לעובדה שחלק מטיעונים אלו נותחו לעיל ואני סבור שאינם טיעוני כזב כלל וכלל, הרי שגם אם היו כאלו, עצם העובדה שתובע מעלה טיעונים שאינם נכונים אינו הופך תביעה לתביעה מלאכותית.
- עובדה נוספת שלדעת ב"כ המאשימה מוכיחה כי מדובר בתביעה מלאכותית, היא ההגעה לכדי הסכם פשרה שהביא למחיקת התביעה וביטולו זמן קצר לאחר מכן. גם בטענה זו אין על מנת להוכיח מלאכותיות. נאשם 21 בעת חקירתו הנגדית על ידי ב"כ המאשימה הסביר את הרציונל מאחורי ההגעה להסכם תוך תיווך של אדם אחר המכובד בחברה בה מצויים כלל הנאשמים. עוד הסביר כי סבר שאכן הייתה תועלת באותו הסכם בתחילה והביאה לכדי הפסקת השלכת הפסולת, אולם מהר מאד הסתבר לו שנאשמים 7-10 חוזרים לסורם ולכן פנה שוב במכתב התראה כלפיהם וכשכל זה לא עזר, הגיש תביעה נוספת (פרוטוקול דיון 15.5.23 עמ' 942-955). הוא אף הסביר את הקשיים באכיפת הסכם הפשרה ובחשש מפני אלימות. נתתי אמון בהסברים אלו, הם מסתברים עם הנסיבות. בכל מקרה לא מצאתי בטיעוני ב"כ המאשימה כל הוכחה, וודאי לא ברמה הנדרשת במשפט פלילי לכך שמדובר בתביעה מלאכותית.
- כך אמורים הדברים גם בנוגע לעובדה כי במסגרת מחיקת התביעה, בוטל צו מניעה נגד נאשמים 7-10. ביטול צו המניעה היה חלק מהסכם הפשרה ולכן הסבריו של נאשם 21 לגבי הנסיבות תקפים גם לכך.
- איני מתעלם מהמחלוקת שעלתה בין נאשמים 20-21 לנאשמים 22-23 בשאלה האם נאשמים 22-23 אכן היו חלק מהסכם הפשרה, או שעצם היותם רשומים בהסכם הוא זיוף. אבל לא מצאתי כי יש צורך להכריע בעניין זה במסגרת הכרעת דין זו, מאחר ולא מצאתי כי יש במחלוקת זו על להכריע בשאלת מלאכותיות התביעה, לנוכח כלל הנסיבות שפורטו לעיל.
- בתאריך 25.1.16 מוגשת על ידי נאשמת 20 תביעה נוספת נגד נאשם 9 ובנו (ת"א 49704-01-16) (נ/75). גם כאן ישנו כתב תביעה המתפרש על פני 66 עמודים שהוגש על ידי אותו משרד עו"ד ושולמה אגרה בסך של כ-25,000 ₪. נאשם 21 הסביר כי הגשת התביעה נעשתה כשהתברר לו שכלל מאמציו האחרים אינם נושאים פרי.
- בתאריך 10.9.17 מגישה נאשמת 20 בקשה למחיקת התובענה וזאת לנוכח העובדה שהוגש כתב אישום בהליך בו אנו דנים כעת והוא סבור כי אין מקום לנהל שני הליכים אלו במקביל. עוד הסביר נאשם 21 בעדותו כי הדבר נבע גם מהעובדה שנאשם 9 ובנו היו מצויים בהליכי פשיטת רגל ולכן אין כל טעם בניהול ההליך האזרחי (פרוטוקול דיון מיום 1.2.23 עמ' 710). הסברים אלו עולים אכן בקנה אחד עם מכלול הנסיבות שהוצגו בפניי. אכן הבקשה מוגשת לאחר הגשת כתב האישום ועותקו אף מועבר לבית המשפט הדן בהליך האזרחי.
- ב"כ המאשימה מפנה אף ל"שקר גס" בדברי ב"כ נאשמים 20-21 במסגרת ישיבת "קדם משפט" בהליך האזרחי, בכך שטען שם שהתביעה השנייה הוגשה לנוכח הפרת ההסכמות על ידי נאשם 9 לאחר מחיקת התביעה הראשונה. לא אוכל לקבל את טענתו, מהאמור לעיל עולה כי אכן אלו היו פני הדברים.
- מהאמור לעיל, ניתן ללמוד על מאמצים רבים ומשאבים לא מבוטלים שהושקעו על ידי נאשמים 20-21 על מנת לגרום להפסקת השלכת הפסולת בבור במהלך השנים. בכך יש די על מנת לעמוד בדרישת החוק לנקיטת כל האמצעים הסבירים למניעת העבירה.
- וודאי דברים אלו נכונים לנוכח העובדה כי המדינה על רשויותיה השונות, הארציות והמקומיות לא הצליחה בכל העת הזו גם היא, לא באמצעים משפטיים ולא באמצעים אכפתיים לעצור את השלכת פסולת.
סוף דבר
- לנוכח כלל האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת אשמת נאשמים 20 ו-21 ואני מורה על זיכויים מהמיוחס להם בכתב האישום.
נאשמים 22-23