לקשיים החומריים הניכרים הצטרף נידוי חברתי חריף ממנו סבלה המשפחה החל מעת המעצר השני. ביתם, שהיה בעבר מקום פתוח לאירוח חברתי ולהושטת עזרה לכל דכפין, הפך למקום בודד, והם נשארו "לבד בעולם". כלפי בעלה הופגנו כעס, שנאה ובוז מכל עבר, במידה רבה בשל היותו דמות מפורסמת. התקשורת ארבה להם מחוץ לבית והשחירה את פניו בדיווחים כוזבים. לאחר שהאזיק האלקטרוני הוסר מבעלה, והיא הלכה עמו באחד הימים בשוק בירושלים, אנשים ירקו עליו והטיחו בו אמירות קשות. בשל כך הם נאלצו להחיל על עצמם מגבלות חברתיות: "אנחנו לא הולכים לשום מקום המוני, אנחנו לא הולכים לשום מקום שאנחנו [לא] נכנסים אחרונים, אנחנו לא מראים את עצמנו איפה שלא צריך". ילדיהם חוו משבר זהות, והבת הצעירה מתמודדת עם הקושי באמצעות הימנעות משיח עליו.
העדה סיפרה על החיפוש שנציגי המחלקה לחקירות שוטרים ערכו בביתם סמוך לאחר המעצר השני, באופן משפיל וחסר רגישות. מבצעי החיפוש "הפכו את כל הבית, חיפשו מתחת לאדמה כספות נסתרות שהם כמובן לא מצאו", ולבסוף נטלו עמם את מעט הכסף שאחיה נתן לה, ואפילו את הכסף האחרון שנותר לה בארנק. ההשפלה והפגיעה בכבודה של העדה לא הסתיימה בחיפוש עצמו. סמוך לאחר החיפוש, היא נדהמה לצפות בטלוויזיה בשידור הסרטון המתעד את החיפוש בתוך חדר השינה שלה, במהלכו אנשי המחלקה לחקירות שוטרים נראו סופרים את מעט הכסף שמצאו.
חוויה קשה נוספת במהלך המשפט הייתה כאשר שוטרים הגיעו לביתם בשעת בוקר מוקדמת כדי לעצור את בנם בשל פוסט שכתב בפייסבוק לעדת המדינה בו שאל אותה "איך את שמחה כשאנחנו עצובים?" (או מילים בסגנון דומה). הבן נעצר בחשד להטרדת עד, ועל אף שלבסוף לא ננקטו נגדו הליכים - גם אירוע זה הותיר טראומה עמוקה.
עם התמשכות המשפט והתגברות הלחצים בהיבטים השונים המתוארים, החליטו גב' פישר ובעלה לעזוב את הארץ בשנת 2021 ולעבור ליוון עם בתם הקטנה, שם חיו באנונימיות בכפר שקט. מהלך זה היווה מבחינתה "רגע של נקודות אור קטנות שהתחילו להיכנס לחיים שלנו" וסימנו את תחילתו של תהליך ריפוי. לאחר תקופה מסוימת ביוון הם חזרו להתגורר בישראל. העדה חשה כעס ותסכול מרובים על הסבל והנזק העצום שההליך המשפטי הסב לה למשפחתה, ועל כך שכתוצאה ממנו נלקחו למעשה כעשר שנים מחייהם. בחלק נוסף של עדותה, שנשמעה בדלתיים סגורות, נמסר על ידה תיאור בדבר המצב הבריאותי של בעלה והתדרדרות המצב תוך כדי ההליך המשפטי ובעקבותיו.
- עומרי פישר - בן 31, בנו הבכור של פישר. היות שעדותו נמסרה בדלתיים סגורות, נביא במסגרת זו רק את עיקרי הדברים המותרים בפרסום.
עומרי פרש מנקודת מבטו את ההשלכות הקשות והכואבות של הפרשה - עליו באופן אישי, וכן על יתר בני המשפחה. הפרשה פרצה במהלך שירותו הצבאי של עומרי בפרקליטות הצבאית. הוא היה גאה באביו וראה בו דמות נערצת ומודל לחיקוי; אך לפתע "הכל התהפך" עליו, והוא מצא את אביו בעיצומה של סערה תקשורתית, מוקף בניכור ובבוז מכל עבר, ונתון במצוקה נפשית גדולה.