מתחם העונש ההולם - לדעת המאשימה, מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע פישר בפרשת חסן ראוי שיעמוד, לאור כל השיקולים שפורטו, על 16 עד 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית של מאסר על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה שבה והדגישה כי אילולא הייחודיות של התיק הנוכחי, המתחם היה צריך להיות גבוה במידה משמעותית.
- מקובל על המאשימה כי המקרה הנוכחי מצדיק גזירת עונש כולל בשל שני האירועים, תוך חפיפה מסוימת, אם כי לא מלאה, בין המתחמים ההולמים לכל אירוע. באופן זה, העונש המתאים לפישר ייתן ביטוי לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולערכים המוגנים השונים שנפגעו בכל אירוע.
בנוסף, מקובל על המאשימה כי ראוי למקם את העונש המתאים לפישר בגין שני האירועים, בתחתית מתחמי העונש ההולם. מיקום זה מושפע במידה מסוימת מנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של פישר (היותו נעדר עבר פלילי; סובל ממספר מחלות כרוניות; לפני כשנה עבר אירוע לבבי משמעותי תוך כדי עדותו; ההליך הפלילי והעונש גרמו ויגרמו לפגיעה קשה בו ובמשפחתו; תרומתו לחברה כפי שהוצגה בראיות לעונש). אולם משקלן של נסיבות אלו בעבירות צווארון לבן מתחום טוהר המידות מוגבל למדי. הטעם העיקרי למיקום העונש המתאים בתחתית המתחמים, נעוץ לדידה של המאשימה בשיקולים מתחום ההגנה מן הצדק, בהינתן עינוי הדין שעבר על פישר; העובדה שהוא נדרש לנהל במשך עשר שנים משפט פלילי שאפילו בשלביו המאוחרים המשיכו להתגלות מסמכי ליבה חשובים לבירור שאלת האשמה; ולבסוף נותרה התשתית הראייתית פגומה עד שלעתים המאשימה התקשתה לומר מה באמת ארע. המאשימה מסכימה כי מן ההכרח להעניק לנסיבות אלו משקל מסוים בגזירת העונש המתאים לפישר בתוך המתחמים, אף כי לדעתה לא כל האחריות להתמשכות ההליך רובצת לפתחה. יתרה מזו, הגם שברגיל נדרשת הגבהה מסוימת של מיקום העונש המתאים בתוך המתחם בשל שיקולים של הרתעת הרבים, הצטברות כל הנסיבות האמורות מצדיקה בעיניי המאשימה להותיר את עונשו של פישר בתחתית המתחמים. לצד זאת, הודגש בטיעוני המאשימה כי לטענות בדבר הגנה מן הצדק מוקנה משקל מוגבל בשלב של גזירת העונש, וכי חשוב לשמור הן ברמה המשפטית והן ברמה הערכית על כך שטענות אלו לא יבטלו ולא יאפילו על שאר השיקולים הצריכים לקביעת העונש המתאים, שכן עדיין מי שנאשם בהליך זה הוא פישר ולא המדינה. די בכך שהטענות להגנה מן הצדק קיבלו ביטוי ראוי בשלושה שלבים שונים של ההליך: (א) ההגעה להסדר טיעון עם פישר והתיקונים המשמעותיים בכתב האישום במסגרת ההסדר - בשלב זה הייתה השפעה מרובה לשיקולי הגנה מן הצדק לצד שיקולים ראייתיים; (ב) קביעת נקודות הקצה של מתחמי העונש ההולם - שלב שבו השפעתה של ההגנה מן הצדק מתונה יותר; (ג) מיקום העונש המתאים לפישר בתחתית המתחמים. משכל אלו נעשו, אין מקום לשיטת המאשימה להוסיף ולהפחית בעונש, באשר הדבר יהיה בבחינת גביית מחיר כפול ממנה, וכפועל יוצא מהציבור, על הקשיים שהתגלו בתיק.
- סיכומם של דברים הוא, שהמאשימה מבקשת לגזור על פישר עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, וקנס משמעותי בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, בסכום שישקף את חומרת העבירות ואת הרווח אותו פישר ביקש להשיג.
ראיות וטיעוני פישר לעונש
- במסגרת פרשת העונש העידו שבעה עדים מטעמו של פישר. עדויותיהם התמקדו בהשפעה הקשה והנרחבת של החקירה, המעצר וההליך הפלילי הממושך על חייו ועל משפחתו של פישר; פועלו הציבורי ותרומתו לחברה; הנידוי החברתי והמקצועי הקיצוני אותו הוא חווה מאז תחילת ההליכים; והמאמצים לשיקום בהם נקט תוך כדי ניהול ההליך.
- מיכל פישר - אשתו של פישר. בעדותה תוארה ההשפעה ההרסנית של הפרשה על בעלה, על ילדיהם ועל חיי המשפחה שלהם. בני הזוג נשואים זה 33 שנה, ולהם שלושה ילדים (בני 31, 29 ו-18). בעת המעצר הראשון בשנת 2014, בתם הצעירה עלתה לכיתה ב', ומאז הבת גדלה כל חייה בצל הפרשה. עד פרוץ הפרשה, גב' פישר ובעלה ניהלו חיים משפחתיים ומקצועיים רגילים, התקדמו בחיים ושאפו להמשיך בפיתוח הקריירה - היא כמורה שקודמה לניהול בתחום החינוך, ובעלה במשרד עורכי הדין אותו הקים לאחר שעבד שנים רבות כעיתונאי ופנה בשלב מסוים ללימודי משפטים. סמוך לאחר שהפרשה פרצה, בעלה חדל לעבוד, ומאז ועד היום לא שב לעבודה במשך למעלה מעשר שנים (למרות שניסה תחומי עבודה אחרים).
לדברי גב' פישר, המעצר הראשון אמנם הנחית עליהם מכה קשה, אך עדיין היה כאין וכאפס בהשוואה ל'צונאמי' שהתרגש עליהם בעקבות המעצר השני בשנת 2015. בעלה הושם במעצר עד תום ההליכים למשך חודשיים וחצי; בהמשך הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית אימה למשך חודשיים וחצי נוספים; ולאחר מכן שהה בביתם למעלה משנתיים במעצר בפיקוח אלקטרוני כשהיא משמשת מפקחת שלו 24 שעות ביממה. היא עצמה עברה גם כן מספר חקירות ממושכות. גב' פישר תיארה את הקושי הגדול שנגרם ולה ולילדיה כתוצאה מכך שבעודה נדרשת לתפקד כמפרנסת היחידה של המשפחה (נוכח האיסור על יציאת בעלה מהבית למעט יציאות לרופאים ולדיונים בבית המשפט), באופן מעשי גם היא רותקה לבית על מנת לפקח עליו. הדבר הקשה מאוד לא רק על אפשרותה להבטיח שרידות כלכלית למשפחה, אלא גם על תפקודה האימהי לשלושת ילדיה ועל הפניוּת שלה לצרכיהם. הסיטואציה שנוצרה אף לא הותירה בידיה פנאי או כסף לדאוג לטיפול פסיכולוגי עבור הילדים. הליכי התפיסה הזמניים שננקטו נגדם עם המעצר השני גרמו לכך שכל כספם ורכושם של בני הזוג נחסם בפניהם: "אין לנו כסף אני הולכת לבנק אני מכניסה את הכרטיס לתוך הכספומט הוא בולע את הכרטיס... אני פונה לעורכי הדין, אני מבינה שיש דבר כזה שנקרא חילוט ומרגע זה אני אימא עם שלושה ילדים עם משכנתאות, עם תשלומים, עם צורך באוכל, אין לי שקל". דוחקם הכלכלי הגיע עד כדי חוסר יכולת לשלם חשבונות בסיסיים (חשמל, מים, טלפון). הפיגור שנוצר בתשלומי המשכנתא נותן את אותותיו עד היום, במשך כעשור, ועדיין מונע מהם לקבל הלוואות. פרט לבני משפחתה הקרובים (אימה ואחיה) איש לא דאג להם. כאשר תנאי השחרור של בעלה הוקלו ובוטל הפיקוח שלה עליו, היא הרחיבה עד כמה שניתן את היקף עבודתה, ודילגה בין חמישה מקומות עבודה שונים, מבוקר ועד לילה.