המעצר המתוקשר של אביו רדף אחרי עומרי בכל מקום, והביא לכך שהוא לא היה מסוגל להאזין לרדיו במשך שנים. חבריו הקרובים התעלמו ממנו. בצבא התלחששו לגבי החופשות אותן נאלץ ליטול על מנת לסייע לאמו. לאחר שחרורו מהצבא רצה לטייל, אך אמו אמרה שאין לה כסף ושהיא זקוקה לו. המצב הסב לעומרי קשיים רגשיים ניכרים. הוא ניסה להגשים את חלומו להידמות לאביו, והחל בלימודי משפטים. אולם בסמסטר הראשון הגיעו שוטרים לביתו ועצרו אותו ללא הסבר. להבנתו, הדבר שימש דרך נוספת להכאיב לו ולמשפחתו, ורק מאחר שהוא הבן של רונאל פישר. כששוחרר מהמעצר ושב ללימודים, 'קפצה' באמצע אחד השיעורים במכשירי הטלפון של כל עשרות הסטודנטים שישבו עמו באודיטוריום, התראה על כך ש"עומרי פישר בנו של רונאל פישר נעצר". ארבע שנות לימודי המשפטים שלו היו "מזעזעות", וחבריו לספסל הלימודים התרחקו ממנו. לאחר שסיים את הלימודים התקשה למצוא מקום התמחות והדלתות נסגרו בפניו בשל היותו 'הבן של', והוא נאלץ לוותר על החלום להיות עורך דין.
עומרי הביע כמיהה שיושם קץ לסבלה של המשפחה ויתאפשר להם לחזור בהקדם לחיים נורמליים; אביו יהיה בבית; וכל הפרשה תונח מאחוריהם.
- טל פישר - בת 29, בתו האמצעית של פישר. גם היא העידה בדלתיים סגורות, ועיקרי עדותה יובאו בקצרה ובקטעים המותרים בפרסום בלבד.
בדומה לאחיה, תיארה טל ילדות מושקעת ומאושרת שנגדעה באחת, והתהפכה בשגרת חיים של מצוקה רגשית, חברתית וכלכלית לאורך כעשור שבמהלכו מנסה טל 'לאסוף את עצמה'. גם היא סבלה בעקבות הפרשה מניכור חברתי ומקשיים אישיים, משפחתיים ורגשיים, ומצאה עצמה בחיפושים מתמידים אחר זהות ותחושת שייכות.
טל הייתה עדה לחיפוש שנערך בביתם לאחר מעצרו של אביה. האירוע, במהלכו אנשים שהגיעו לבית, שנתפס על ידה עד אז כמקום בטוח, 'הפכו' אותו ורוקנו אותו, היה עבורה חוויה טראומטית שתותיר עליה את רישומה לכל החיים. גם היא הביעה את תקוותה לשיקום המשפחה ולחזרה לחיים נורמליים לאחר שנים של חוסר אונים ובדידות.
- פרופ' דורון מנשה - פרופ' מנשה משמש מרצה למשפטים באוניברסיטת חיפה. היכרותו האישית עם פישר החלה בסביבות שנת 2021, כאשר פישר החל את לימודיו לתואר שני במשפטים באוניברסיטה זו. העד תיאר את היכולות האנליטיות הגבוהות, הידע הנרחב והאישיות המיוחדת של פישר, וכן את העובדה שפישר המשיך במעשי חסד עבור נזקקים גם בתקופה בה היה חסר אמצעים כספיים בעצמו.
פרופ' מנשה התוודע לסיטואציות בהן חלה התדרדרות במצב הנפשי של פישר תוך כדי התנהלות ההליך, ובעיקר בסמוך לאחר הדיונים בבית המשפט. לדבריו, סבלו של פישר היה לא רק במישור האישי, המשפחתי, הכלכלי והתדמיתי, אלא נבע במידה רבה מתחושה עמוקה של עוול שנגרם לו, בהינתן שפישר האמין בחפותו וסבר כי המערכת כולה 'התהפכה עליו' על אף שהוא העריך וחיבב את גורמי האכיפה וייצג בעבר אנשי משטרה וביטחון. למרות הקשיים, פישר החל את לימודי התואר השני בגיל 54, ולא ביקש לעצמו הנחות. הוא הצטיין בלימודים, המשיך במסלול ישיר לדוקטורט, ונמצא ראוי לתואר השלישי לאחר שעבודת הדוקטורט שלו אושרה בחודש יולי 2025 (נ297/2). פישר סיים בהצטיינות את לימודי התואר השני (נ294/2, נ296/2), אך חשש להגיע לטקס הענקת התואר מחמת התגובות הצפויות מהקהל, ופרופ' מנשה שכנע אותו להגיע בכל זאת. בטקס עצמו, בעת שפישר נקרא לקבל את תעודת המוסמך, פרופ' מנשה שמע תגובות של אנשים בקהל שישבו לידו ואמרו "דברים חמורים ביותר, פושע, דברים נוראיים, עם יריקות וכו'", דבר המצביע שוב על עוצמת הקלון החברתי שההליך המשפטי המיט על פישר.