בהתאם לכך נקבע גם בסעיף 4 להסדר הטיעון מיום 28.8.2025 כי "הצדדים להסדר לא יחרגו בטיעוניהם לעונש מעובדות כתב האישום שהוגש לבית המשפט על ידי המאשימה, לא יסתרו אותן, לא יגרעו מהן ולא יוסיפו עליהן".
על משמעותו ומטרתו של סעיף 40י(ד) נאמר:
"הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום מבטאת את הסכמתו לעובדות ולנסיבות האמורות בו. יש בה משום הצהרה כי אין בעובדות ובנסיבות המתוארות בכתב האישום יותר מאשר עשה וכן, בהתאם, כי לא נשמטה מכתב האישום עובדה או נסיבה שיכולה היתה להיות לו לעזר או להקל עמו. לכן, משהודה הנאשם בעובדות כתב האישום - לרוב לאחר שיח ושיג עם גורמי התביעה ובמסגרת הסדר טיעון - משקף כתב האישום את הסכמת הצדדים לאמור בו. לפיכך, נהיר כי כל חזרה מהסכמה זו, שינוי שלה או הוספה לה בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, תדרש לעמוד בתנאים מחמירים יותר - כפי שקובע סעיף 40י(ב)(2), שלא כסעיף 40י(ב)(1)" (ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (14.10.2014)).
ועוד:
"משהודה הנאשם בעובדות כתב האישום, משקף כתב האישום את הסכמת הצדדים לאמור בו, והדברים אף מקבלים משנה תוקף משהודה הנאשם בעובדות כתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון עמו, במהלכו ניתנה לו ההזדמנות לשאת ולתת, תוך השפעה על עיצוב נוסח כתב האישום. משכך, וכפי שציינתי בעניין ח'טיב, כל חזרה מן ההסכמה בקשר עם עובדות ונסיבות ביצוע העבירה, שינוי שלה או הוספה לה, נדרשים לעמוד בתנאיו המחמירים של סעיף 40י(ב)(2) לחוק העונשין: כי יהיה זה באישור בית המשפט, ובמקרים שבהם לא היתה לנאשם האפשרות לטעון את הטענה בשלב בירור האשמה או במקרים שבהן הוכחת אותן הנסיבות דרושה על-מנת למנוע עיוות דין" (השופט דנציגר בע"פ 4289/14 חנונה נ' מדינת ישראל, פסקה 54 (21.1.2015); בקשה לדיון נוסף נדחתה - דנ"פ 845/15 ברבי נ' מדינת ישראל (22.3.2015)).
בהתאם לכך, "אין לבית המשפט אלא את העובדות המתוארות בכתב האישום, קל וחומר כאשר מדובר בכתב אישום שתוקן במסגרתו של הסדר טיעון" ו"אל לו לבית המשפט להביא במסגרת השיקולים לגזירת דינו של הנאשם עובדות או נסיבות שלא נמנות על אלו שבהן הודה הנאשם" (ע"פ 4749/17 גניש נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (30.8.2017)). כלל זה תקף גם כאשר קדמה להסדר הטיעון שמיעת ראיות (ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל, פסקאות מ"ב-מ"ח (17.7.2014); ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (2.12.2018)).