(ט) ת"פ (שלום ת"א) 7455-03-13 מדינת ישראל נ' מור (12.8.2015) - הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשורת עבירות מס שנפרשו על פני אישומים רבים. בין היתר הורשע בשתי עבירות שיבוש מהלכי משפט, בכך שבהיותו עצור עד תום ההליכים, התקשר לשני עדי תביעה במשפט על מנת ליצור אצלם תלות ומחויבות כלפיו, במטרה שיטו את עדותם לטובתו. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש לשתי עבירות שיבוש אלו נע בין 6 חודשי מאסר על תנאי ל-7 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל (לריצוי בחופף ובמצטבר לעונשים שנגזרו עליו בגין העבירות האחרות). בערעור לבית המשפט המחוזי נקבע כי נפלה שגגה בהעמדת העונש מעל למתחם מבלי שהוצג טעם לכך. עם זאת, לאור הקביעה בדבר ריצוי תקופות המאסר בגין העבירות השונות בחלקן בחופף זו לזו, לא ניתן לכמת את משקל הטעות. לצד זאת קיצר בית המשפט המחוזי קיצר את העונש הכולל (ע"פ (מחוזי ת"א) 23079-09-15 מור נ' מדינת ישראל (21.12.2016)). בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה (רע"פ 1337/17 מור נ' מדינת ישראל (6.4.2017)).
(י) ע"פ (מחוזי ת"א) 70829/01 מדינת ישראל נ' באן (2.10.2003) - שני הנאשמים הורשעו בבית משפט השלום בשיבוש מהלכי משפט, בכך שנענו לבקשת אדם המקורב אליהם, שהיה חשוד במסגרת חקירה של רשות ניירות ערך, על מנת שיתאמו גרסאות כוזבות עם נחקר נוסף בפרשה וימסרו גרסאות אלה בחקירותיהם. הגרסאות הכוזבות התייחסו לחשבונות בנק אותם ניהלו הנאשמים על שמם ועל שם קרובי משפחתם, ואשר שימשו לכיסוי פעילות בלתי חוקית בניירות ערך של אותו אדם. בית משפט השלום גזר על כל אחד מהנאשמים עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשמים על ההרשעה, וכן את ערעור המדינה על קולת העונש, הגם שהמדינה טענה כי היה מקום להטיל עליהם עונש מאסר בפועל "לאור חומרת העבירה ונסיבות ביצועה: פרשיית תרמית מן החמורות שבוצעו בארץ; רקע המערערים; מעמדם ומעורבותם בשוק ההון; המודעות למעשיהם וההבנה למשמעות השיבוש; הסכומים הגבוהים אותם רצו להסתיר".
נסיבות הקשורות בביצוע העבירות
- טרם שניכנס לעיצומן של העובדות שהקימו את אחריותו הפלילית של פישר בעבירות בהן הודה והורשע, ולאור מספר מחלוקות שהתגלו בין ב"כ הצדדים במהלך הטיעונים לעונש לעניין נסיבות שונות הקשורות בביצוע העבירות שנטענו על ידם בכה ובכה, ראיתי להקדים ולהזכיר את המסגרת הדיונית בה אנו מצויים: הודאה של פישר בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו במסגרת הסדר טיעון. במצב דברים זה, הבסיס העובדתי שעל פיו ייגזר דינו של פישר הוא העובדות המופיעות בכתב האישום המתוקן, ולא ניתן להוסיף על אותן עובדות ממצאים העולים, לשיטת מי מהצדדים, מהראיות שנשמעו בבית המשפט טרם הסדר הטיעון. תוצאה זו קבועה בסעיף 40י(ד) לחוק העונשין:
"בלי לגרוע מהורואת סעיף קטן (ב)(2), הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, בין לאחר שמיעת הראיות ובין לפני כן, יכלול כתב האישום שבו הודה את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".