הנזק שהיה צפוי להיגרם ושנגרם מביצוע העבירות - עובדות כתב האישום המתוקן אינן מצביעות על תועלת ישירה שפישר הפיק כתוצאה מההיחשפות לחומרים המסווגים שמסר לו מלכה, ואף לא על כך שהשאלות שהופיעו באותם חומרים אכן הוצגו בפני ביטון כאשר נעצר ונחקר. הנזק הקונקרטי היחיד המוזכר בכתב האישום המתוקן הוא דחיית מועד ה'פרוץ' מיום 7.5.2014 ליום 19.5.2014 בעקבות האשפוז של ביטון ביום 7.5.2014. לטענת המאשימה, בכך אין כדי להקטין מחומרת מעשיו של פישר, שכן העבירה של שיבוש מהלכי משפט היא עבירת כוונה ולא עבירת תוצאה. מידת האשם של פישר טמונה במעשים שעשה בכוונה למנוע ולהכשיל את החקירה של ביטון, ולא במידת האפקטיביות של אותם מעשים ובהצלחתם להשפיע בפועל על מהלך החקירה. מדובר במעשים שמרביתם בוצעו בשלב שבו החקירה עדיין לא עברה משלב סמוי לגלוי, וככאלה ערכם לא היה ניתן לכימות בשעת הביצוע בטרם היה ידוע כיצד החקירה תתגלגל ותתפתח עם המעבר לשלב הגלוי. זאת ועוד, הדלפות על אודות חקירות סמויות גורמות כשלעצמן לנזק אקטואלי ופוטנציאלי גם יחד. הן מפרות באופן גס את מעטה הסודיות של אותן חקירות, חותרות תחת התנהלותן התקינה, ופוגעות בתפקוד היחידות החוקרות וביכולתן להגיע לחקר האמת. כך גם דליפתו החוצה של מידע, שבשלב הסמוי אמור להיות חסוי בפני הנחקר, והעברתו לידי הנחקר בידי סוכנים בעלי גישה למידע. הדבר נכון ביתר שאת בחקירות מורכבות ביחידה דוגמת להב 433, אשר דורשות הכנה ממושכת, שילוב זרועות בין מספר גורמי חקירה והשקעת משאבים גדולה. לכך מתווסף הנזק שגרם פישר בעצם הניסיון לשלוח זרועות לתוך הפרקליטות ולהשפיע על זהות הפרקליט ש(לא) יטפל בחקירה של מקורבו (ביטון), באמצעות הצעה לכאורה תמימה שאותו פרקליט ישתתף במכרז, שמאחוריה עמדה כוונה פלילית שהדבר יקל על עניינו של המקורב.
מדיניות הענישה הנהוגה - ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון שהורתה על החמרת הענישה בעבירות צווארון לבן, אשר בהן המעמד המקצועי והחברתי הוא שיצר את תנאי הרקע שאפשרו את ביצוע העבירות; ואף קבעה כי אין לשקול בעבירות אלו הקלה בעונש בשל הפגיעה שנגרמה במעמדו הרם של הנאשם כתוצאה מההליך הפלילי וההרשעה. אשר למתחם העונש, ב"כ המאשימה טענה כי על פי רוב העבירה של שיבוש מהלכי משפט נלווית לעבירות אחרות, בשונה מאישום 'ביטון' ואישום 'הפגישה הלילית' בהם העבירות עומדות בפני עצמן, ולכן מתחמי העונש שנקבעו בפסיקה כמעט ואינם מפרידים בין העונש לעבירה העיקרית ובין העונש לעבירת השיבוש. ב"כ המאשימה הפנתה לפסקי הדין הבאים: ת"פ (שלום י-ם) 38168-01-16 מדינת ישראל נ' אולמרט (10.2.2016) - מתחם העונש ההולם לעבירה של שיבוש מהלכי משפט הוא 3 עד 9 חודשי מאסר בפועל; ת"פ (שלום י-ם) 28998-04-13 מדינת ישראל נ' אבונג'מה (18.2.2015) - מתחם העונש ההולם לעבירת שיבוש נע בין ענישה מוחשית ללא רכיב של מאסר בפועל ועד למספר בודד של חודשי מאסר בפועל; ת"פ (מחוזי ת"א) 60588-12-18 מדינת ישראל נ' טלמור (4.1.2023) - מתחם העונש ההולם לשתי עבירות שיבוש בשני אישומים ולעבירה של אי קיום דרישה לפי חוק ניירות ערך, הועמד על 6 עד 12 חודשי מאסר בפועל.