מתחם העונש ההולם - בהתאם לכל השיקולים הללו, טענה ב"כ המאשימה כי עבירות השיבוש בהן פישר הורשע באירוע הראשון מצויות בדרגת חומרה גבוהה, נוכח הייחודיות של המקרה דנן הן מבחינת מהות המעשים הן מבחינת מיהות העושה. לפיכך לשיטתה, מתחם העונש ההולם לעבירות אלו - אישום 'ביטון' ואישום 'הפגישה הלילית' - ראוי שיעמוד על 3 עד 9 חודשי מאסר בפועל.
- האירוע השני הוא עבירת הניסיון לתיווך בשוחד והעבירה של שיבוש מהלכי משפט בהן הורשע פישר באישום הרביעי ('פרשת אלון חסן').
בטיעונה עמדה ב"כ המאשימה על כך שאירוע זה, שהתרחש פחות או יותר במקביל למעשים המתוארים ב'פרשת יאיר ביטון', היה כבד וחמור יותר. גם הפעם הדליף מלכה לפישר מידע מתוך חקירה רגישה בלהב 433 שהחלה כחקירה סמויה, ושבמסגרתה נחקר לקוח של פישר (חסן). פישר ניצל את מעמדו כעורך דין מוערך ומוכר; את האמון הרב שנתנו בו הלקוח (חסן) ומערכות האכיפה; ואת התלות של הלקוח בו - על מנת לדרוש כספי שוחד בסכום של 150 אלף דולרים (למעלה מחצי מיליון ₪ לפי השער היציג באותה תקופה) אותם הציג כשוחד לשוטר; ולא סתם שוטר, אלא קצין חקירות בכיר האמון על חקירתו של חסן. זאת, לאחר שפישר שוחח עם אותו קצין על התיק גם בשלב החקירה הסמויה. לא מדובר בכסף בעד פעולה סתם הקשורה בתפקידו של השוטר, אלא בכסף שנועד, על פי הצעתו של פישר, "להרוג את הפרשה" ו"לגמור את הסיפור". אמירות שכאלה מצד עורך דין כלפי לקוחו, המצוי באירוע מסעיר ונמוך ביותר בחייו בשל היחשפות להליכי מעצר, חקירה פלילית וכתב אישום, מהוות הפרת אמון קשה ביותר וניצול קיצוני של פערי הכוחות והמידע ושל התלות של הלקוח בעורך הדין. פישר הציג את הצעתו בדבקות, בנחישות ובאופן חוזר ונשנה בסדרה של פגישות לאורך תקופה, עד שעלה בידיו לשכנע את חסן לקבלה, והכול לשם בצע כסף. במסגרת ניסיונות השכנוע, עשה פישר שימוש בקשריו עם מלכה ובמידע אותו קיבל ממלכה, באמצעות מניפולציות מתוחכמות והפגנת בקיאות ברזי החקירה.
הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו - בפסיקה נקבע כי עבירת השוחד נועדה להגן על שלושה ערכים חברתיים: טוהר המידות של עובדי הציבור, אשר בהיותם מחויבים בנאמנות לציבור נדרשים להפעיל את כוחם וסמכויותיהם ביושר ובהגינות; פעילותו התקינה של המינהל הציבורי, העלולה להשתבש אם עובדי ציבור יטו את שיקול דעתם וישקלו שיקולים זרים בשל שוחד שניתן להם; ואמון הציבור במערכת השלטונית, שהוא תנאי חיוני לקיום חיים דמוקרטיים תקינים, העלול להיפגע אם השירות הציבורי ייתפס בעיני הציבור כמושחת וכמי שעובדיו נוהגים לקבל שוחד. עבירת השוחד היא החמורה בעבירות השחיתות הציבורית, בשל הצורך להגן על כל אחד מהערכים המוגנים שצוינו, כנלמד בין היתר מהחמרת העונש המרבי בגין עבירה זו משבע שנות מאסר לעשר שנים. לטענת המאשימה, החומרה יוצאת הדופן במעשיו של פישר, פגעה בליבת כל אחד משלושת הערכים המוגנים ובמרקם היחסים בין הציבור לרשויות אכיפת החוק. זאת בשל היקפה הכספי הגדול של המתת; הייעוד של המתת - לפי דברי פישר עצמו - לחסל חקירה פלילית בה הוא המייצג, ובכך לגרום למלכה לבצע סטייה חמורה וקשה מהשורה בעד פעולה הקשורה בתפקידו כקצין המופקד על החקירה באופן המחלחל ליסודות הערכים המוגנים; והיותו של פישר יוזם העבירה ומצוי בליבת העשייה. בנוסף, נלוותה למעשיו של פישר כוונה להכשיל ולפגוע במהלך התקין של חקירת חסן במשטרה, בצורה בוטה ונטולת עכבות, תוך פגיעה בכל הערכים החברתיים המוגנים במסגרת העבירה של שיבוש מהלכי משפט כמפורט לעיל.