תכנון מוקדם - ב"כ המאשימה הטעימה כי פישר רקם מול חסן מהלך מתוכנן ומרובה שלבים, שהלך ונבנה נדבך על נדבך, החל מההצעה הראשונית לחסן, דרך הפגישות של פישר עמו במשרד, ועד למפגש ביניהם בבית הקפה באשדוד אליו הגיע חסן עם התיק שנחזה להכיל את כספי השוחד.
חלקו היחסי של פישר בביצוע העבירה - המאשימה רואה בפרשת חסן עליית מדרגה מצדו של פישר גם בהיבט הזה. לדבריה, פישר היה דומיננטי בפרשה, ושימש ציר מרכזי וחיוני, בבחינת גורם בלעדיו-אין, אשר יזם וחולל את האירוע. מבחינת הכוונה הפלילית של פישר, הוא אף הצליח לשכנע את חסן לשלם את השוחד. מלכה לא היה מסוגל לבצע את מעשיו ללא המעורבות של פישר, אשר קיבל את המידע שלא כדין ממלכה ועשה בו שימוש מול לקוחו, חסן, תוך שהוא פועל כחוליה מקשרת בין קצין המשטרה הבכיר ובין הלקוח.
הנזק שהיה צפוי להיגרם ושנגרם מביצוע העבירה - המאשימה סבורה כי אין רבותא בשאלה האם חסן עמד בסיכון אמיתי בפרשות שפישר הבטיח לדאוג לחיסולן באמצעות כספי השוחד שחסן יעביר דרכו לשוטר. זאת, באשר אין חולק כי הכסף אותו ניסה פישר לתווך למלכה, היה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של מלכה אשר עולה כדי סטייה מהשורה. השכל הישר וניסיון החיים מלמדים שפעולה כזאת עשויה להפיק תועלת רבה למי שהיא נעשית עבורו. אולם גם בלעדי תועלת שכזאת, די בכך שכספי השוחד נועדו להביא את מלכה לפעולה כלשהי ו"אין נפקא מינה... אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו" (סעיף 293(7) לחוק העונשין). עצם העמדת מלכה במצב שבו מצופה ממנו לפעול במסגרת תפקידו בתמורה לכספי השוחד, גרמה לנזק בפועל ולפגיעה רבתי באמון הציבור במערכות השלטון, בטוהר המידות של עובדי הציבור, ובתקינות פעולת המינהל הציבורי. המעשים של פישר ושל מלכה הכתימו לא רק אותם באופן פרטני אלא גם באופן נרחב את מערכות אכיפת החוק ועובדי הציבור המשרתים בהן. מערכות האכיפה, שחייבות להישאר צחות, ספגו נזק בלתי הפיך כתוצאה ממעשיו של פישר, שבמובנים רבים נתפס כגורם פנימי, 'Officer of the Court', המייצג בערכאות ומקיים קשרי עבודה שוטפים מול גורמי האכיפה והחקירה. על מנת להקהות או לטשטש במשהו את הכתם שנגרם, נדרשת ענישה ממשית ומוחשית. אשר לנזק הפוטנציאלי, הוצאת התכנית שהגה פישר אל הפועל נמנעה רק בשל התושייה של חסן ונכונותו לחשוף את האירועים בפני הרשויות, ולא בשל נתון כלשהו הקשור בפישר, אשר עשה כל שלאל ידו כדי להשלים את המעשים, ואף הזהיר את חסן לבל יגלה לאיש על ההצעה, באומרו לו כי אם הדבר יתגלה "כולם הולכים לבית הסוהר ולהרבה שנים"; ללמדך שפישר היה מודע כבר בזמן אמת לחומרת המעשים ולענישה הצפויה בגינם. ממילא, גם הנזק הפוטנציאלי הוא עמוק, קשה ורחב, שהרי אין להוציא מכלל אפשרות שחסן לא היה חושף את הצעת השוחד, ובתרחיש כזה החקירות של חסן היו משתבשות כתוצאה מהעברת השוחד באמצעות פישר.