"אין צריך לומר כי ידיעתו של אדם שפלוני עובר, או מתכונן לעבור, עבירה אין בה כשלעצמה כדי להטיל עליו אחריות פלילית... כמו כן כלל הוא שחוסר מעש אינו מהווה סיוע, אלא אם כן קיימת חובת 'עשה' שאינה מוסרית גרידא. חובה כזאת יכול שתהא נובעת מן הדין, מהתחייבות או מאופי התפקיד".
לצורך הדיון, נתעלם קמעא מכך שפישר לא אחז בתפקיד כלשהו כלפי דוד - על אחת כמה וכמה בתפקיד לפי דין או לפי חוזה (השוו מ' קרמניצר, ל' לבנון-מורג, "על הצורך במקור חובה לשם כינון העבירה של סיוע במחדל" עלי משפט ד (2005) 175, 178) - וזאת בשונה מהסיטואציה של פיקוח מנהל על עובדו אשר עליה נסוב הכלל המצוטט בדבר חובה לפעול הנובעת מאופי התפקיד. אף נוסיף ונתעלם, בשלב זה, מכך שתנאי לחובת העשייה המגבשת אחריות פלילית בגין ביצוע עיקרי באפס מעשה של עבירת שיבוש מהלכי המשפט בחלופה הרלוונטית לענייננו (במובחן מאחריות פלילית בשל סיוע במחדל שאינה רלוונטית לענייננו בו פישר הואשם כמבצע עיקרי ולא כמסייע), הוא קיומה של חובה בדין חיצוני לסעיף 244 לחוק העונשין; ומכאן משגה נוסף בטיעון שהציגה המאשימה בדיון מיום 14.7.2016 (עמ' 127): "אנו סבורים שמקור החובה זה בסעיף 244. זה מקור החובה - שיבוש מהלכי משפט". עמד על כך פרופ' ש"ז פלר:
"הגדרת העבירה נפתחת במילים הסתמיות 'העושה דבר' וממשיכה, לאחר מכן, בפירוט דרכי העשייה כדלקמן: '... בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת'... הדרך של 'העלמת ראיות', כשהיא בהתנהגות פאסיבית, מתוארת באורח ספציפי, ונותנת ביטוי לצו 'עשה' קונקרטי ומסוים ביותר - 'גלה' את האמת לגבי מקורות הראיות שמצויים בידיך. אין צורך בחובה נוספת מעוגנת בכל דין אחר, כדי שחלופה התנהגותית זו תשמש רכיב התנהגותי של היסוד העובדתי שבעבירה האמורה. לעומת זאת, החלופה האחרונה - 'בדרך אחרת' - העשויה אף היא להקיף רכיב התנהגותי פאסיבי, טעונה, בצידה, חובת 'עשה', ספציפית, ממקור נורמאטיבי אחר, כדי להזהיר את הפרט על דרכי ההתנהגות המסויימות, הרצויות לחברה, מבלי לכפות על הציבור גזירה כללית, שאין הוא מסוגל לעמוד בה" (ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (כרך ג' - תשנ"ב) עמ' 158-157; ההדגשה הוספה. ראו עוד: רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 187, 221-219 (2002); י' לוי, א' לדרמן, עיקרים באחריות פלילית (תשמ"א) עמ' 163; י' רבין, י' ואקי, דיני עונשין (כרך א', מהדורה שלישית - 2014) עמ' 209)).