שנית, בדיון האמור מיום 17.12.2024, ב"כ המאשימה סקרה את עיקרי הראיות שעמדו בפני המאשימה עובר להגשת כתב האישום, במטרה להראות כי באותו מועד נמצאו בחומר החקירה ראיות מספיקות להעמדה לדין בפרשת הפגישה הלילית הן של פישר והן של מלכה. בנוגע לפישר, הראיות לימדו כי הוא נכח בפגישה; ידע כי היא מתקיימת על רקע החלטת בית משפט השלום שנשלחה קודם לכן בשעות אחר הצהריים לבאי-כוחה של עדת המדינה; ביקש מעדת המדינה לבוא לביתו ולעדכן את באי-כוחו ואת מלכה על אודות ההחלטה; קיבל הנחיה מדוד (עורכת דינו) כיצד לנהוג בחקירה; שוחח בטלפון עם מלכה; והשמיע במהלך הפגישה מספר התבטאויות אם כי "כמעט לא דיבר... היה שתקן ומכונס" ו"רוב הזמן היה נראה לא מחובר" (עמ' 25036-25031). הראיות לגבי מלכה לימדו כי במהלך הפגישה הוא קיים שיחות בטלפון עם עדת המדינה, דוד ופישר; ביקש להגיע לפגישה, אך דוד אמרה לו שלא יגיע בשל החשש למעקבים והאזנות; אמר לדוד כי הוא מתכונן לשתוק בחקירה, ודוד אמרה לו כי הנחתה את פישר לשתוק גם כן בחקירה וכי עדת המדינה תונחה להתנהג בחקירה באופן שונה, והוא (מלכה) לא צריך לדאוג לגבי עדת המדינה כי היא (דוד) מטפלת בזה; במהלך השיחה שלו עם דוד עלתה גם השאלה האם עדת המדינה תיסע לחו"ל (שם). לאור סקירה תמציתית זו סיכמה ב"כ המאשימה את התמונה הראייתית שהייתה נכונה במועד הגשת כתב האישום:
"לטעמנו הראיות מצביעות על כך שהיה בסיס להגשת כתב אישום על שיבוש בעניינם של שני הנאשמים, של פישר ושל מלכה. ככה עשתה המאשימה. היא הגישה כתב אישום נגד פישר ונגד מלכה בעניין האישום של הפגישה הלילית... אנחנו חושבים שזה לא יהיה נכון להתחיל לבחון את כמות הראיות שהייתה למאשימה בעניינו של כל אחד מהנאשמים, ולבצע הערכה של משקל לאותן ראיות. אנחנו חושבים שגם הפער בין הראיות הוא לא רלוונטי... אנחנו חושבים שהדברים שעלו בהודעות של העדים מספקים על מנת ליישב את דעתו של בית המשפט על התשתית הראייתית שהייתה למאשימה באותו שלב של הגשת כתב האישום" (עמ' 25035).
לצד השבח שיש לחלוק לב"כ המאשימה על שהשכילה לסגת מהטענה שהוצגה מטעם המאשימה בהודעה מיום 21.3.2018, בדבר שוני עובדתי בין פישר למלכה לפי המסד הראייתי שהיה בפני המאשימה במועד הגשת כתב האישום ואשר הצדיק הבחנה ביניהם (וכי כיצד ניתן היה לגרוס אחרת? ראו לעיל את שורת האמירות המיוחסות בכתב האישום למלכה בשיחותיו עם עדת המדינה ודוד במהלך הפגישה, בעוד לפישר לא מיוחסת בכתב האישום אמירה קונקרטית כלשהי) - עדיין אין במאזן הראייתי כפי שהוצג עתה על ידי המאשימה כדי לקדם את בירור טענת פישר לאכיפה בררנית. בשונה מהטענה שפישר העלה בשנת 2016 (ואשר נדחתה) לפיה עובדות האישום הארבעה עשר אינן מגלות לגביו עבירה, הטענה לאכיפה בררנית מניחה קיומן של ראיות להעמדה לדין הן של פישר והן של מלכה לפחות בעוצמה שווה, אף שלדעת פישר כבר מעובדות כתב האישום עולה כי חלקו של מלכה באישום זה עולה על חלקו שלו (ראו למשל סעיפים 31-29 לבקשת פישר מיום 15.3.2018).