לצד טענות אלו בדבר אכיפה בררנית כלפי פישר בהשוואה ליתר המשתתפים בפגישה, חזר עו"ד פרי בדיון מיום 8.12.2024 על עיקרי הטענות הנוגעות לאכיפה בררנית כלפי פישר בהשוואה למלכה. עו"ד פרי הטעים כי לא ניתן לקבל את ההסבר שהוצג על ידי המאשימה במרץ 2018 בדבר החלטה שקיבל מנהל המחלקה לחקירות שוטרים לבטל כנגד מלכה את האישום בנוגע לפגישה הלילית בין היתר מחמת "שיקולים ראייתיים אשר נבעו מהמסד הראייתי שהיה בפני המאשימה באותה נקודת זמן", ומאחר ש"עיון בעובדות כתב האישום מעלה כי העובדות המיוחסות לערן מלכה שונות מאלה המיוחסות לנאשמים 2-3". לדבריו, הסבר זה אינו אפשרי כבר מתוך קו הטיעון של המאשימה עצמה, שהבהירה בדיונים מיום 14.7.2016 ומיום 22.3.2018 כי לשיטתה עבירת השיבוש נעברה על ידי פישר בכך שאפשר לדוד, אשר שימשה באת-כוחו בחקירה, לקיים בביתו ובנוכחותו את שיחות השיבוש עם עדת המדינה ומלכה כמתואר בסעיפים 13-8 לאישום. היות שחילופי דברים אלו בין דוד למלכה הוכללו בכתב האישום מתוך אמרותיו של מלכה בחקירה, לא ייתכן שהמאשימה תראה בהם חלק מעבירת השיבוש המיוחסת בכתב האישום לדוד, וממנה - באחריות שילוחית - לפישר, ובאותה נשימה תתכחש לכך שמלכה, הצד השני לאותן שיחות ממש של דוד, ביצע את השיבוש במקביל. בנוסף, טען עו"ד פרי כי העילה להסרת מלכה מהאישום אותה הציגה המאשימה בהודעה מיום 21.3.2018: "נסיבות המקרה בכללותן, והראיות שנאספו... בכל הנוגע לנאשם 1, הובילו למסקנה כי ניתן שלא להמשיך עם ניהול הליך פלילי נגדו בענין זה" - אינה עילה מוכרת או אפשרית על פי הדין לסגירת תיק פלילי; כי לאור המחדל של המאשימה בהעדר תיעוד מוחלט של האירועים שהובילו למחיקת מלכה מהאישום, אין לקבל את טענתה (המתבססת כאמור על ניסיון התחקות בדיעבד) כי מדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי מנהל המחלקה לחקירות שוטרים בעקבות פניית באי-כוחו של מלכה; כי גרסתו של מלכה בעדותו בבית המשפט הייתה שהיוזמה למחיקת האישום נגדו באה מצדה של התביעה; וכי גם ההסבר של המאשימה, התולה את מחיקת מלכה מהאישום בהסדר הטיעון עמו, ראוי להידחות משעה שבמסגרת הסכם עד המדינה / הסדר טיעון בין המאשימה למלכה מיום 4.6.2015 נקבע כי מלכה יודה בכתב האישום שהוגש נגדו (סעיף 2) וההטבות היחידות אותן יקבל הן אי נקיטת אמצעי אכיפה וחילוט כלכליים, אי פגיעה בפנסיה, שחרור למעצר בית מלא במשך שבועיים לאחר מתן גזר הדין, והימנעות מדרישה להטיל עליו עונש כספי (סעיף 9). כל זאת, נכון למועד הגשת כתב האישום המתוקן ביום 10.6.2015, ואף מבלי להידרש לכך שבסופו של דבר גרסתו של מלכה (אותה העלה לראשונה בריאיון העד שנערך לו במחלקה לחקירות שוטרים ולאחר מכן בעדות בבית המשפט) הייתה שבמהלך הפגישה הלילית נאמרו על ידו דברים חמורים פי כמה מבחינת היקף ועוצמת שיבוש החקירה בהשוואה לאמירות שיוחסו לו בכתב האישום.
- תגובת המאשימה לטענות אלו נשמעה בדיון מיום 17.12.2024. בזו הפעם, התגובה הייתה שונה למדי מתגובותיה של המאשימה בשנים 2016 ו-2018.
ראשית, המאשימה לא חזרה על טענתה מאותן שנים כי פישר ביצע את עבירת השיבוש בצוותא עם דוד מתוקף היותה שלוחתו אשר קיימה במהלך הפגישה בנוכחותו את שיחות השיבוש המתוארות בכתב האישום. להיפך: ב"כ המאשימה הבהירה כי אף שהיא עדיין עומדת על הטענה לביצוע בצוותא, אין היא טוענת לקיומה של אחריות שילוחית (עמ' 24970, 25016-25015). ניסיונה של המאשימה לגמד את הפער בין עמדותיה שלה בכך שכבר בדיון מיום 14.7.2016 הוזכרה על ידי באת-כוחה הטענה לביצוע בצוותא, אינו יכול להתקבל. ניכר בבירור מטענות המאשימה בדיון מיום 14.7.2016 (ראו ציטוט לעיל) כי מרכז הכובד הושם אז על קיומם של יחסי השליחות, מהם המאשימה ביקשה לגזור את אחריותו של פישר כמבצע בצוותא לאמירות השיבוש של באת-כוחו. ואם נותר ספק בדבר, הדברים הובהרו על ידי ב"כ המאשימה בדיון מיום 22.3.2018 כי לדידה ההבדל בין פישר למלכה הוא שבעוד שמלכה לא נכח בפגישה, פישר נכח בפגישה שהתקיימה בביתו, ולא מנע מדוד "לעשות את מה שהיא עושה בנוכחותו, היא השלוחה שלו, הוא השולח" (עמ' 3310-3309).