לטענת פישר, ניסוח כתב האישום באופן הזה מעלה כי חלקו בפגישה הלילית, לרבות בהעלאת תרחישים אפשריים לפעולה, זהה לחלקם של כל יתר המשתתפים בפגישה כמתואר בסעיף 7, מלבד דוד, עדת המדינה ומלכה שלפי המשך כתב האישום אמרו דברים ספציפיים שהמאשימה רואה בהם שיבוש החקירה. ממילא, לא הייתה כל הצדקה לנקוט כלפיו ביחס שונה מהיחס שנקטה המאשימה כלפי יתר המשתתפים, ובכלל זה עורכי הדין ירון זמר (עד תביעה) ומירב משען ששימשו באי-כוחה של עדת המדינה. בפועל, לא זו בלבד שהמשתתפים הנוספים לא הועמדו לדין באישום ארבעה עשר כמו פישר, אלא ההחלטה שהתקבלה לגביהם הייתה סגירת התיק בשל חוסר אשמה (מכתבי מח"ש מיום 28.6.2015 לפרופ' יורם ברק וגב' שרית רוטשילד - נ146/2; עדות עו"ד זמר מיום 10.12.2018 בעמ' 6922).
עו"ד פרי הוסיף וטען כי ככל שמדובר בבאי-כוחה של עדת המדינה, הפליית פישר לרעה בולטת מקל וחומר דווקא לפי קו הטיעון שהמאשימה הציגה בשנים 2016 ו-2018 בתשובתה לטענותיו המקדמיות. היות שהמאשימה נימקה אז את העמדת פישר לדין באישום ארבעה עשר בכך שלא מנע מבאת-כוחו בחקירה (דוד) לקיים בנוכחותו את שיחות השיבוש עם עדת המדינה ומלכה, על אחת כמה וכמה שהיה על המאשימה לייחס עבירת שיבוש לבאי-כוחה של עדת המדינה, שכפי המתואר בכתב האישום נכחו בעת שעדת המדינה קיימה במהלך הפגישה את אותן שיחות שיבוש עם דוד, שהלוא הציפייה מעורך דין לשמור על תקינות ההליך המשפטי ולמנוע מהלקוח לבצע בנוכחותו עבירה פלילית, גבוהה מהציפייה כלפי הלקוח של עורך הדין שעה שהעבירה מתבצעת על ידי עורך הדין.
עוד לטענת עו"ד פרי, לא זו בלבד שבתשובת המאשימה לטענותיו המקדמיות של פישר בדיון מיום 14.7.2016 לא הוצג כל הסבר מניח את הדעת להבחנה בינו ליתר המשתתפים בפגישה הלילית שלא הועמדו כמותו לדין, אלא ההצדקה שניתנה לכך על ידי ב"כ המאשימה באותו דיון הייתה כי "החלטה על העמדה או אי העמדה של מעורבים בפרשה פלילית מסוימת היא החלטה מורכבת במסגרתה רשויות התביעה שוקלות ובוחנות שיקולים שונים ובין היתר היכולת להוכיח את האישומים שעל הפרק... בעניין הזה ההחלטה שלנו נסובה על שיקולים ראייתיים" (עמ' 127). עו"ד פרי סבור כי תשובה זו אינה מחזיקה מים משתי סיבות: ראשית, כתב האישום גופו מציין כי "משתתפי הפגישה" - המוגדרת קודם לכן כישיבה בהשתתפות "בין היתר, נאשמים 2, 3, ע' ובאי כוחה" - העלו תרחישי פעולה אפשריים למצב שבו המחלקה לחקירות שוטרים הצליחה לחדור למכשירי הניידים. משעה שהמאשימה ראתה לייחס בכתב האישום את הדברים בהינף אחד לפישר כמו ליתר המשתתפים, ומאחר שלא ייתכן מצב שבו המאשימה מעלה בכתב אישום טענה עובדתית שלשיטתה אין בידיה ראיות להוכחתה, אין היא רשאית לסתור את עצמה ולטעון לאחר הגשת כתב האישום כי אין בידיה ראיות להוכחת עובדה זו. שנית, סגירת התיק נגד יתר המשתתפים בפגישה, בעילה של חוסר אשמה ולא בעילה של העדר ראיות מספיקות, משתיקה אף היא את המאשימה מלטעון כי יתר המשתתפים לא הועמדו לדין בשל שיקולים ראייתיים. ואם לגבי משתתפים אלו מסקנת המאשימה הייתה כי לא התגבשה אשמתם חרף הראיות המוכיחות את נוכחותם בפגישה בה הועלו תרחישי פעולה אפשריים; ובה דוד, עדת המדינה ומלכה החליפו ביניהם דברים העולים כדי שיבוש החקירה - על כורחך שאותה מסקנה תקפה גם לגבי פישר שדבר אינו מבחין בינו ליתר המשתתפים.