פישר העלה נושא זה עוד בשנת 2016 במסגרת תמצית הטענות המקדמיות שהגיש ביום 14.7.2016, ובהן הטענה כי האישום בפרשת הפגישה הלילית אינו מגלה כלפיו עבירה ונגוע באכיפה בררנית לאור העובדה שלא הוגשו כתבי אישום נגד המשתתפים האחרים בפגישה (שם, סעיף 26).
בהחלטה שניתנה בטענות אלו ביום 20.11.2016, נמנעתי מלהכריע טרם שמיעת הראיות בטענת האכיפה הבררנית, כמו גם בטענת המאשימה כי כתב האישום מגלה כלפי פישר ביצוע בצוותא של עבירת שיבוש יחד עם דוד בשל עצם נוכחותו בפגישה בביתו מבלי שמנע מדוד את אמירותיה במהלך הפגישה לעדת המדינה ולמלכה שהיה בהן לשבש את החקירה. חרף הותרת טענתה האמורה של המאשימה ללא הכרעה, החלטתי באותו שלב לדחות את טענת פישר כי כתב האישום אינו מגלה עבירה כלפיו, וזאת מהטעם הבא:
"באישום הארבעה-עשר מיוחסת לנאשם עבירה אחת של שיבוש מהלכי משפט בשל מכלול העובדות המתוארות שם. אחת מאותן עובדות, המוצגת בסעיף 7 לאישום, היא ש"משתתפי הפגישה [וביניהם הנאשם] העלו תרחישים אפשריים לפעולה, ככל שאכן צלחה החדירה למכשירים הניידים". די בהכללת עובדה זו בכתב האישום כדי לדחות את הטענה המקדמית של הנאשם, שכן יש לברר תחילה, במסגרת שמיעת הראיות, מהם אותם תרחישים אפשריים שהעלה הנאשם. לפיכך, לא ניתן לומר בשלב זה, שעובדות האישום הארבעה-עשר אינן מגלות עבירה (אחת) של שיבוש מהלכי משפט ביחס לנאשם" (פסקה 73 להחלטה; ההדגשות במקור).
דעת לנבון נקל, כי ההסתמכות על סעיף 7 לאישום ארבעה עשר כמקור המגלה עבירה באישום זה כלפי פישר, נצרכת עוד יותר עתה, משנמצא כי אין לקבל את התזה שהציגה בשעתו המאשימה בתשובתה לטענות המקדמיות, בדבר ביסוס האחריות של פישר לאמירות דוד (לרבות הטלת חובת פעולה על פישר להפסקת אמירות אלו) על היותה של דוד שלוחתו לעניין הייצוג המשפטי בחקירה.
בהתבסס על קביעה זו בהחלטה בטענות המקדמיות, התולה את ייחוס העבירה לפישר בהיותו נמנה על המשתתפים בפגישה אשר העלו תרחישי פעולה אפשריים למקרה שעלה בידי גורמי החקירה במחלקה לחקירות שוטרים לחדור למכשירי הטלפון הנייד שלו ושל עדת המדינה, טען עו"ד פרי בדיון מיום 8.12.2024 כי ההאשמה של פישר באישום ארבעה עשר נגועה באכיפה בררנית לא רק בהשוואה למלכה (שהוסר מהאישום במסגרת כתב האישום המתוקן) אלא גם בהשוואה ליתר משתתפי הפגישה הנזכרים קודם לכן בסעיף 7 לאישום: "בישיבה זו השתתפו, בין היתר, נאשמים 2, 3, ע' ובאי כוחה (להלן: 'הפגישה')" (ההדגשה הוספה). הגדרת הפגישה באופן הזה, מחייבת את המסקנה כי כל המתואר בהמשך האישום התרחש לנגד עיניהם של כל המשתתפים בה - רוצה לומר: לא רק פישר, דוד ועדת המדינה, אלא גם באי-כוחה של עדת המדינה ואנשים נוספים ("בין היתר"). אם לא תאמר כן, כתב האישום נעדר כל אינדיקציה לכך שפישר נכח בעת שהושמעו בפגישה הדברים המיוחסים בהמשך האישום (סעיפים 13-8) לדוד, עדת המדינה ומלכה. בה בעת, כתב האישום אינו מייחס לפישר מעשה אקטיבי או אמירה קונקרטית כלשהם; וזאת בשונה מדוד, עדת המדינה ומלכה, שכתב האישום מתאר בפרוטרוט את הדברים שהוחלפו ביניהם כדי לשבש את החקירה. הפעם היחידה בה מיוחסת לפישר בכתב האישום אמירה במהלך הפגישה אינה באופן פרטני אלא בהתייחסות הכוללנית בסעיף 7 הנ"ל לכך ש"משתתפי הפגישה העלו תרחישים אפשריים לפעולה, ככל שאכן צלחה החדירה למכשירים הניידים".