נטען כי התובע שערך טבלאות לפיהן סך 1,149,181 ₪ הם כספי ירושה ונוסף על כך שברכישת הזכויות הושקעו כ-800,000 ₪ מכספי הירושה ובשיפוץ הדירה הושקעו כ-250,000 ₪ נוספים. נטען כי בעוד החזרי המשכנתא היו כ-340,000 ₪ כך שהתובע השקיע בדירה, לכל היותר, כ- 170,000 ₪. עוד נטען כי עובר להליכים התובע הכין הצעות חלוקה של תמורת הדירה באופן שמעיד שהבין שהצדק וההגינות מחייבים שהנתבעת תקבל חזרה את כספי ירושתהּ. הנתבעת הדגישה כי הצדדים התגוררו בדירה 6 שנים בלבד, מתוכם 5 שנים תכנן התובע גירושין.
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)עוד נטען כי לאור פערי השכר בין הצדדים והפרשי ההשתכרות ביניהם, יחד עם העובדה כי עִסקו של התובע הוקם במהלך הנישואין, יש לפסוק לזכות הנתבעת פיצוי וגם לכלול באיזון המשאבים את שווי עסקו של התובע, קרן השתלמות שפדה ובדיקת חשבונות הבנק. נוסף על כך עתרה כי מהוצאות שהוציא התובע עבור מינוי שנתי למכון כושר ולבריכה, כלי רכב, נסיעה לחו"ל ותשלום לעו"ד - יוחרגו מההוצאות המשותפות וכלי הרכב יאוזנו.
- כל צד הכחיש טענות הצד שכנגד; התובע הדגיש כי יש למחוק את תביעת הנתבעת מאחר שהוא הקדים והגיש תביעה רכושית מטעמו. לגופם של דברים התובע אישר את חלוקת מקורות המימון כפי הנטען על ידי הנתבעת בתביעתה אך טען כי הדירה נרשמה על שם הצדדים בחלקים שווים, ואין מדובר בנכס שנכלל במסת הנכסים לאיזון משאבים אלא בנכס משותף עליו חלים הדינים הכללים. התובע הפנה לפסה"ד שניתן בעניין ע"א 66/88 תמר דקר נ' פליקס דקר, מג(1) 122. נטען כי הצעות החלוקה אליהן הפנתה הנתבעת נערכו במסגרת גישור ועל כן חסויות, וכי התובע עמד ועומד על כי הצדדים בעלים במשותף בחלקים שווים של הדירה. נטען כי בין הצדדים אין פערי השתכרות גבוהים, עִסקו הוא עסק של איש אחד העובד מהבית ולא נִדחו תקבולים או הוצאו הוצאות כנטען. נטען כי קרן ההשתלמות נפדתה כשנתיים טרם הקרע ושמשו לכיסוי יתרות חובה, אין מקום למינוי רו"ח חוקר ויש לאמץ את חוות הדעת החשבונאית שנערכה בגישור.
- הנתבעת בכתב הגנתהּ סירבה לפירוק שיתוף בדירה טרם איזון המשאבים, הסכימה כי יש לחייבהּ בהשבת סך 3,000 ₪ שמשכה מהחשבון המשותף לאחר בדיקת כל חשבונות הבנק וההוצאות האישיות של התובע, אשר לתשלום החזרי ההלוואה, נטען כי הנתבעת מעבירה לתובע כל חודש את המחצית, התובע נטל את המיטלטלין שבהם היה מעוניין. אשר לדמי שימוש נטען כי התובע עזב מיוזמתו ומרצונו ולא התקיימו התנאים לחיוב הנתבעת בדמי שימוש. הנתבעת הדגישה כי בטרם קבלת כספי הירושה הצדדים התגוררו כ-10 שנים בשכירות וכי היא מסכימה לעשות שימוש בחוות דעת המומחית בעניין איזון המשאבים, יחד עם השְלמות כפי עתירתהּ בתביעתהּ.
- ביום 16/12/2024 ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים לעניין זמני שהות והתקיים קדם משפט בהליכים הנותרים; בתום הדיון, נקבע כי מועד הקרע בתאריך 01/05/2024; עוד נקבע שם מאחר שהצדדים הסכימו לעשות שימוש בחוות הדעת, הצדדים, יפנו למומחית שערכה עבורם את חוות הדעת ויביאו בפניה טענותיהם בדבר השלמות / תיקונים לשם קבלת חוות דעת משלימה אם נדרשת ומונה מומחה בית המשפט. אשר לנושאים הנוספים, נפסק כי פירוק השיתוף יתעכב עד שתהיה תמונה של המפה הכלכלית המלאה ונמחק הסעד לעניין דמי השימוש מאחר שלא הוגשה בעניין זה תביעה מכומתת וערוכה כנדרש. ההליכים נקבעו לשמיעת ראיות.
- הועתק מנבומומחה בית המשפט מר אברהם רוסנק הגיש חוות דעת נושאת תאריך 19/03/2025; על פי חוות הדעת ממוצע שנתי של הפרשי השתכרות בין הצדדים הוא סך 247,357 ₪ לשנה, לפני תשלומי מיסים, ביטוח לאומי והפרשות סוציאליות, כך שהפער נטו הוא כ-50% מהסכום הנ"ל.
לא הוגשה חוות דעת לעניין שווי עסקו של התובע להבדיל מפערי השתכרות ולא התבקשה על ידי מי מהצדדים השלמה בעניין זה. נוסף על כך, חרף האפשרות של הצדדים לפנות למומחית לתקן את הנדרש בחוות דעתה, גם בעניין זה לא הוגשה בקשה או חוות דעת ולמעשה, הצדדים לא הגישו העתק פניות למומחית (אם היו) לתיקון חוות הדעת כפי שטענו בפני בית המשפט כי נדרש. יתר על כן, בסיכומיהּ / בחקירתהּ, הנתבעת גם לא שבה ועלתה הטענה, ועל כן גם בעניינים אלו; טענות הנתבעת לעניין שווי עִסקו של התובע ולעניין תיקון חוות דעת מומחית הצדדים, נזנחו.
- בפתח דיון שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להבנות בעניין מזונות הקטינים, בהסכמת הצדדים נפסק כי מזונות הקטינים יעמדו על סך 1,900 ₪ ועבור מדורם סך 1,500 ₪; עוד נפסק שם כי בתקופת שירות צבאי / מכינה / שנת שירות / קד"צ יפחתו המזונות לשליש מגובהם ערב תשלומם והמדור יופחת ל-1,000 ₪; אשר להוצאות נוספות, הן תחולקנה בין ההורים 70% התובע ו-30% הנתבעת אשר גם תישא בכל הוצאות הכלב.
- מטעם התובע הוגש תיק מוצגים ת/1 והעיד התובע, מטעם הנתבעת הוגשו תיק מוצגים והשלמות לתיק מוצגים נ/1-נ/3 בהתאמה והעידה הנתבעת. ובתום הדיון ביקשו הצדדים להגיש רשימות של אסמכתאות פסיקה לעניין פיצוי בשל הפרשי השתכרות. האסמכתאות הוגשו.
- בסיכומי התובע נטען כי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, אינו חל על פירוק שיתוף קנייני ולא ניתן מכוחו לקבוע חלוקה קניינית שונה מהרישום. עוד נטען כי אופן רישום הזכויות מהווה ראיה לקיומו של הסכם כתוב בין הצדדים כפי הוראת סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, ולא ניתן לקבוע חלוקה רישומית אחרת. נטען כי הדירה נרכשה במשותף, והצדדים גמרו בדעתם כי הדירה תהא משותפת. עוד נטען כי לא התקיימו התנאים החריגים לחלוקה לא שווה. נטען כי פסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת אינם רלוונטיים מאחר שהנסיבות שם היו נסיבות מיוחדות. התובע פרט את ההבדלים והדגיש כי לא ניתן "לצבוע" את כספי הירושה לאחר שהופקדו בחשבון המשותף ונעשה בהם שימוש.
עוד נטען כי גם חלקה של הנתבעת בתקבולים שכ"ד מדירת הירושה (לפני מכירתה) הופקדו בחשבון המשותף, כך שהנתבעת ראתה בכספים כמשותפים וזה היה אומד דעתה במהלך הנישואין כך גם לגבי הזכויות בדירה. בית המשפט התבקש לדחות טענה כי החשבון המשותף היה "צינור" להעברת הכספים שכן לא ניתן לעקוב אחר הכספים.